סוף סוף זכיתי למענה לאחת השאלות שהכי הטרידו אותי מאז ומתמיד: מה, אמהות באמת חושבות שהילד שלהן הכי יפה בעולם? בחיי, כל פעם שהייתי רואה תינוק כעור במיוחד, ויסלח לי השם, לא חסרים כאלה, הייתה עולה לי בראש אותה שאלה - "אמא שלו אשכרה חושבת שהוא יפה?" ובכן... למרבה המבוכה, כן.
אני יכולה לבלות שעות בהתבוננות מלאת התפעלות בטליה הקטנה, מתוך ידיעה עמוקה וברורה שהיא יפה בצורה שאי אפשר להבין בכלל. זה מגיע לדרגות של דביליות קשה במיוחד, נגיד, רשת הנימים שעל העפעפיים הקטנטנים שלה? קשה לי לזכור מתי ראיתי משהו כל כך מרהיב. האופן שבו היא מכווצת את הפה הזעיר שלה בנחישות כשהיא לא רוצה לאכול? הפרצוף הכי מהמם שראיתי אי פעם. והדרך שבה היא שולחת ידיים למעלה בתחינה, "באמא שלך, תני לישון!" בכל פעם שאני מוציאה אותה מהאינקובטור? המחווה הכי מרשימה שזכיתי לראות. למרבה המזל ההורים שלי שותפים להתפעלות הבלתי מסויגת ממנה, אז יש סביבי עוד שני דבילים שבטוחים שזה שהיא עשתה עליי קקי זה הדבר הכי חמוד בעולם (ואני חשבתי שבגלל שיש לי בת אני אחסוך לעצמי שפריצות, שוין.)
מצד שני, זה מעורר בעיה; נורא מעליב אותי שצוות הפגייה עסוק בשטויות כמו טיפול בזעיקים אחרים, במקום שכולן יעמדו כל היום ויתפעלו ממנה, מה, לא ברור להן שזה הדבר הראוי לעשות?
אז כן, כנראה קצת התחרפנתי, ואולי טפשת ההריון שהצלחתי לחמוק ממנה תקפה באיחור מה, הרי ידוע שאצלי הכול מגיע בדיליי.
אה, והערה קטנה, חיכיתי שזה יגיע. היה ברור שמישהו יעיר לי על זה שזה הופך לבלוג הנקה ושטויות, אבל חשבתי שזה ייקח עוד קצת זמן. אבל לא, הבקשה כבר הגיעה. זה נורא משונה, השאלה הזאת, "את לא הולכת להתעסק רק בשטויות של אמהות, נכון?" ואני תוהה, מי יכול להיות דביל מספיק כדי לחשוב שפחות משבועיים אחרי הלידה אני אחשוב או אכתוב על משהו שהוא לא התינוקת שלי?
אה, בעצם יש לי משהו להגיד שלא קשור לתינוקת שלי: הסרט "לירות כדי להרוג" בכיכובו של קלייב אוון המהמם הוא בפירוש הסרט הכי מטופש שראיתי אי פעם. אבל מי שאוהב סרטי פעולה עם אפס עלילה, דמויות הזויות, מצבים מופרכים ויריות בלתי פוסקית, זה לגמרי הסרט בשבילו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
