כשסבי הגיע לארגנטינה מפולין, הוא עבד קשה קשה קשה, חסך כסף, והביא אחריו את כל אחיו. כשסבתי הגיעה לארגנטינה מרוסיה, היא הגיעה עם כל המשפחה בילט אין. איכשהו, סבתא ואחותה התחתנו עם סבא ואחיו, וכך נולדו, מהצד שלי, שלושה ילדים, אחת מהם אמא שלי, ומהצד שלהם שתי בנות.
כולם גדלו. חלק עלו ארצה, כולם התחתנו וילדו, חלק מתו, ואתמול משפחת ר. נסעה לירושלים כי הבת החורגת של הצד הירושלמי, שגרה בקנדה (זה מסתבך, נשבעת) התחתנה והגיעה לכאן לירח דבש, שנמשך שבועיים. וכך, בנשינו וטפנו, עלינו לרגל לעיר הקודש, לעשות כבוד למשפחה הקנדית, כי לכו תדעי מתי הערבים יזרקו אותנו לים ואז נצטרך ויזה של פליטים.
למרבה הצער, לכבוד האירוע המשמח, הדודה ה. החליטה שהיא מבשלת. כל פעם שהיא מבשלת, כל המשפחה המורחבת נכנסת לאווירת נכאים ויגון. מילא זה שהיא מבשלת איום ונורא, היא גם מתנסה ללא הרף בהריסת מתכונים חדשים ואקזוטיים שהיא צדה בשקדנות.
השוס של הערב אתמול היה מרק מלפפונים קר. לא לא, לא צזיקי, אני מדברת על עיסה ירוקה וקרה, שנראתה כמו משהו שמישהו בישל בה גרביים, ולמראה הפרצוף שאבא שלי עשה כשהוא טעם את זה, גם הטעם של זה היה כמו של משהו שבישלו בו גרביים. מאותו רגע כל המשפחה פרצה בניסיונות נואשים להעלים את החרפה - העציצים הושקו במרק מלפפונים קר, מהמרפסת נשפך מרק מלפפונים קר (הנחנו שהשכנים מלמטה יחשבו שזה סתם קיא של חתולים) ומרק מלפפונים קר הוחזר לסיר ברגע שהמארחת לא הסתכלה. היה קשה, אבל היום יהיה יותר קשה, כי היפאנים באים.
איכשהו אחי השאטני הזמין הביתה ארבעה יפאנים מכת ה"מון", ולמרבה התדהמה, המלוכסנים ישנו אצלי בבית ואני אוגלה ללילה אחד לשכנים מלמעלה. הט' סיפרה לי שביפאן יש אוטומטים שמוכרים תחתוני נשים מלוכלכים (הם אומה קטנה וסוטה!), מאז ששמעתי שהיפאנים באים, אני בחרדת תחתונים. הודעתי לאחי שאם מישהו מהיפאנים יעז להתקרב לתחתונים שלי, תהיה כאן עוד הירושימה!
וכמובן, המון המון המון המון המון תודה לאינדי על העיצוב החדש והמרהיב. אתמול היא ישבה אתי עד חמש בבוקר, והנה התוצאה. אני מוקסמת ממנה לגמרי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
