לשאוף לנשוף

קיבלתי הזמנה לתת עדות בבימ"ש, בנוגע לתאונה שהייתה לי באוקטובר בשנה שעברה, ההזמנה היא ל-25.12, וזה מאוד מצחיק אותי, כי אני פשוט לא יכולה לדמיין את עצמי בעוד חודשיים מצליחה לצאת מהבית, ועוד לנסוע לתל אביב. כרגע סדר היום שלי נקבע לגמרי בהתאם לדרישות של טליה הקטנה, שהן לא מאוד מורכבות, כאילו, מה היא כבר מבקשת? ציצי זמין, חיתול יבש ומבטים מלאי התפעלות? אני מאוד שמחה לספק לה את שלושת הדברים, פשוט, אני לא יודעת איך שופט בבית משפט יגיב אם באמצע העדות אחלוץ שד, אני מניחה שהוא לא ימות על זה.

בינתיים אנחנו לומדות זו את זו, כבר למדתי מתי היא בוכה כי היא רעבה (זה כשהיא מטיחה את עצמה בבית החזה שלי כמו נקר על ספידים) מתי היא עושה קקי (כשהיא נהיית אדומה כמו לובסטר, למרות שיסלח לי האל, כמה קשה יכול להיות לחרבן חלב, רבאק?) ומתי היא רק רוצה יחס (היא נרגעת כשאני אומרת לה, "לא תבכי בכלל, אימא כאן.") והיא כבר למדה שיש די הרבה אנשים שיזנקו אם היא רק תשמיע פיפס קטן. אלה חיי כרגע.