לשאוף לנשוף

מגיבות, אחיות, יקירותיי, הפעם הגזמתן! נכון שהפוסט הקודם נקרא "164", נכון שיש לי שם של שרלילה, אבל מכאן לקפוץ ולחשוב שקפצתי מ-49 ל-164? מונדייה, מה אני נראית לכן? חגיגות ה-49 הוכרזו ב-3.6.04, זאת אומרת, לפני 82 ימים. בין 164 ל-49 יש 115 מאהבים פוטנציאליים, הווה אומר, 1.4 מאהב ליום. מה אתן חושבות? אני לא צריכה לאכול? לישון לפעמים? קצת לקרוא בלוגים? לרכל באייסיק? נגיד, לעבוד מפעם לפעם? לפלרטט קצת עם מחזרים? (סתם נו, עברתי למחוזות המד"ב, לבחורה אסור לפנטז לפעמים?) ואיך למען השם בחורה יכולה להשיג 1.4 מאהב ליום? תשמעו, אני לא מירי בוהדנה, אני לא הטעם של כולם, שלא לדבר על זה שלא כולם, למרות הרקורד המרשים שלי, לטעמי.

בקיצור, אני יודעת שאני נחשבת שרלילה פרו, אבל היי, הפעם הגזמתן!

-

ואחרי שהורדתי את זה מהשולחן, אעבור בעליצות ובאיחור אופנתי לעלילות שמסעירות את ישרא בשלושת הימים האחרונים, נו, נובמבר, מיס לונלי וכאלה.

במאמר מוסגר אני רוצה להביע מחאה על זה שנובמבר לא התחיל אתי, ואם הוא אי פעם יראה את פניו שוב, הייתי רוצה לדעת למה: אני לא שקסית? יש לי ריח רע מהפה? יש לו משהו נגד ערי פיתוח? כי זה פשוט לא יפה, להסתובב ולשלוח מיליוני מכתבי אהבה, בלי שאף אחד מהם לא ינחת בתיבת המייל הערירית שלי.

לא אוסיף ואטחן את נושא "האמינות ברשת לאן", רק אציין שכל תועפות הלעג שאני ממטירה על עצמי אינן נכונות - אני בעצם בלונדינית 180 ס"מ על חזייה DD, והאיקיו שלי הוא 167, פשוט לא רציתי לגרום לכם, קוראיי היקרים, רגשי נחיתות. השטוחה שמצולמת כאן למעלה אינה אני, אלא השכנה השמנמנה, שהסכימה לקחת חלק בהונאה.

וברצינות: כמה פעמים השתעשעתי ברעיון לבדות דמות, זה מצוין, מפתח את הדמיון, מאפשר לי לחרוג מגבולות עצמי ככותבת, ובכלל, נראה לי נחמד להיות מישהו אחר לפעמים, אממה? זה דורש יותר מדי מאמץ. ראשית, כדי לבדות דמות עגולה, שלמה, משכנעת, אני צריכה קודם כל ליצור אותה אצלי בצורה מושלמת: איפה היא למדה, מה ההורים שלה עושים, מה היא אוהבת לאכול, באיזו משחת שיניים היא משתמשת, מה היא מרגישה כלפי המורה מכיתה א' וכאלה, ונו, אני צריכה גם דרך להבטיח שאני זוכרת את כל זה, כדי שלא יהיו זיופים, ואני שואלת, למי יש כוח לזה?

ואז, שאלת השפה. להוריד את כל מאפייני הכתיבה שלי? בלי "שוין", "מונדייה", "נעלבתי, תתנצל!" וכאלה? לתת לה שפה עשירה משלי? דלה יותר? לשנות את הפיסוק? פאק איזה בלגן.

מה גם, שנניח, ולדמות הבדויה יהיו יותר מעריצים מאשר לי (ומעריץ אחד יספיק לגמרי כדי שיהיו לה יותר, לזונה המתחזה), מה יהיה על היהירות שלי? איך אוכל לסבול את זה שאוהבים אותה ולא אותי? ואם, רחמנא לצלן, מישהו ממחזריי יתחיל עם הדמות הבדויה (אני לא הפרעתי לאף אחד להשתעשע במד"ב, נכון? אה? נכון? יופי, תודה), זה לא יהיה לשים מכשול בפני עיוור? וזה לא יכאיב לי סתם? יכאיב.

וכך ירדתי מהרעיון לבדות דמות, לא כי אני מוסרית, אלא כי אני עצלה, פחדנית ויהירה. ועל זה יש לי מילה אחת להגיד: שוין!

-

ועוד מעלילות השאטני:

היום בעודי שוטפת כלים הוא ניגש אלי:

- יש לי אחלה דיל בשבילך! במכרז של ידיעות אחרונות השבוע יהיה תיק בית-ספר של ג'אנספורט

- וואלה?

- וואלה.

- ואתה רוצה לקנות?

- לא, את רוצה לקנות

- אה?

- תקני תיק של ג'אנספורט, ותתני לי את הלואו שלך

- אוקיי, איפה כאן הדיל בשבילי?

- טוב נו, לא ממש בשבילך, אבל אני נורא רוצה את הלואו שלך.

מטורפים כאן כולם, אמרתי כבר?