לשאוף לנשוף

אתמול בלילה אחרי החזרה מהחנות בדקתי מה קורה במחשף, ומצאתי מישהו באייסיק על סף התמוטטות עצבים

"אני כבר שעות מנסה להיכנס למייל של האוניברסיטה, אין לך מושג מה זה!"

"אבל למה?"

"כי הם שולחים הודעות רק דרך שם!"

מייד הרגשתי את האימה לופתת את חזי, הרי, אם דודי בלסר ראה אותי אוכלת במק'דולנדס, נדלק עלי ורצה להציע לי לצאת, איך הוא יכול לעשות זאת מלבד במייל של האוניברסיטה? (בלי לבלבל אותי עם עובדות עכשיו, תודה). מייד נרתמתי למשימת גילוי כתובת המייל שלי וחיבור סיסמה, ומה אני אגיד לכם? מהאנשים שמגדלים כרגע חלק מדור העתיד של המתכנתים, לא הייתי מצפה לאתר שנראה כאילו כיתה טיפולית של אקי"ם עשתה אותו בהתנדבות.

כדי להגיע למייל צריך לעבור איזה שלושה מסכים, ואז מגיע המבחן הסופי לאינטליגנציה - חיבור הסיסמה. יש להם כל כך הרבה תקנות לחיבור סיסמה, שלדעתי עכשיו משתמשים בזה במקום הפסיכומטרי. מי שלא מצליח להיכנס למייל שלו פשוט לא מקבל הודעות, ובסופו של דבר נפלט מהלימודים. הסיסמה, שחייבת להתחיל ולהיגמר באות קטנה, אבל חייבת להיות בה גם אות גדולה ותו מיוחד נראית בערך כך: aHaronson^s, וכמובן, אין שום סיכוי הרי שאזכור אותה. אחרי שהמערכת הסכימה לאשר את הסיסמה שלי, צריך לחכות שעה וחצי לעיבוד הנתונים. למה שירות שיש לו מיליוני משתמשים כמו יאהו יכול לפתוח מייל באופן מיידי ובאוניברסיטה צריך לחכות שעה וחצי? אין לי מושג.

היום בבוקר, באירוע השקה חגיגי הצלחתי סוף סוף להיכנס למייל שלי, ומצאתי שם 83 מיילים, חלק גדול מהם מודיע על ביטול כל אותם שיעורים שנסעתי לכבודם סתם לתל-אביב, והתעצבנתי קשות על המזכירות. גם ההודעה על מועד הייעוץ לשנת הלימודים נשלחת רק במייל (מעניין שאת דרישות התשלום הם שולחים בדואר רגיל).

מנוולים.

וקצת סטטיסטיקות מעניינות של ישראבלוג, למי שעוד לא קרא