מדי שנה, החל מה-20 לאוגוסט (שזה גם היומולדת וחצי שלי!) מתחיל מפלס האימה במשפחת ר' לעלות. החופש הגדול נגמר, שנת הלימודים מתחילה, והמוני הורים וילדיהם נזכרים ש, אופס, הם לא קנו את הציוד לבית-הספר, וחלק מהציוד, בעירנו מוכת האבטלה, הוא חולצות בי"ס, ששם משפחתי נכנסת לתמונה. באימה, אכן.
מה, מה לא ניסו הורי לעשות כדי למנוע את הגיהנום של הימים האחרונים, ואפסה תקוותם. להציע חולצה בשקל על כל קנייה ב-99 שקלים, לא הציעו? הציעו! מבצעים מפתים מאין כמותם של שלם שניים וקבל את השלישי (הזול מביניהם, כמובן) בחינם לא היו? היו! יצירת קונגלומרט עם חנות כלי הכתיבה שליד, לפיו מי שקונה אצלם או אצלנו ב-200 שקל ומעלה מקבל מתנה, לא נעשה? נעשה! האם כל זה עזר? זין בעין עזר, ולמה לא עזר? כי המוני ב. ישראל אוהבים להצטופף, אוהבים לקבל שירות גרוע, אוהבים שמתייחסים אליהם כמו חרא.
אבל בכל זאת, בידיעה שיש דברים קבועים בחיים, יש משהו מאוד מרגיע. למשל, כל שנה מחדש א' יתעצבן שאני לא מסכימה שהוא ישים מצלמות בחדרי ההלבשה של החנות, כדי שהוא יוכל לראות את המרוקאיות החמודות מתפשטות. תמיד הפרחות הכי הארדקור שיביאו לחנות, הכי חשופות, הכי מחומצנות, עם המכנסיים הכי נמוכים והחצאיות הכי זעיקות, יבקשו לקנות חולצת בית-ספר עם הסמל של מקיף ב', שהוא התיכון הממ"ד בעירנו. תמיד לאבות לא יהיה מושג איפה הילדים שלהם לומדים, או באיזו כיתה הם, ותמיד האמהות יריבו עם הבנות על הרווח שבין מכנסי הערווה לחולצת הבטן.
יאללה, עוד יומיים כאלה, ונגמר. שאלוהים יעזור לנו.
****************************************************************************************************
מבירא לאיגרא: אפוקליפסה עכשיו, גירסת הבימאי, פעם שנייה, שלוש שעות ורבע, סינמטק, בן בן בן זונה של סרט, אולי חוץ מהחלק האחרון, אבל לא צריך להתקטנן כאן. אני חושבת שהפעם האחרונה בה ראיתי סרט ויצאתי ממנו בהרגשה של "הוא גאון הוא גאון הוא גאון" הייתה עם קיל ביל 1. כל כך נדירות הפעמים שאמנות נותנת חוויה גדולה. אני אוהבת לראות אנשים שיצאים מסרט שהשפיע עליהם, יש להם מבט הלום. לא שאני מצליחה להבין לגמרי מה הקשר בין אפוקליפסה עכשיו ובין "לב האפלה", אבל זה כי אני צרת מוחין. ואם כבר צרת מוחין, יש נושא שלאחרונה מטריד אותי קמעה - למה בכל פעם שאני לא מבינה טקסט, אני יוצאת מנקודת הנחה שאני לא מבינה אותו כי אני מעבולה? למה אני לא מסוגלת לנחור בבוז, ולהניח שאולי הבעיה טמונה במי שלא הצליח להבהיר ולהעביר את עצמו, ולא בי?
****************************************************************************************************
פינת הוידוי המכאיב: פולי סויה קפואים, מורתחים במי מלח הם ממש ממש טעימים. כמובן שאכחיש שאי פעם אמרתי את זה, ואם תביאו את הפוסט כהוכחה אצדיק את השטויות שאני כותבת כאן בכך שאכילה מופרזת של כבד אווז ועגל חלב גרמה לי לסקלוריזיס, אבל בשקט אמלמל שפולי סויה טעימים לי.
בפעם הראשונה שאני אהיה במסעדה או בית-קפה ואזמין סלט, שמישהו ירה בי בבקשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
