את מוזטל הכרתי הרבה לפני שהוא היה מודע לקיומי החיישני. הייתי קוראת אותו בהערצה מהולה בתשוקה, לכאורה מזדעזעת בשיחות סלון עם חברותיי מתיאוריו הגסים, שנגדו את כל אמות המוסר של אישיותי הצנועה, אך למעשה, ידעתי שמדובר בגבר שבגברים, הרי רק גבר אמיתי יודה שהוא אוהב למצוץ זין מסיליקון ולתת לשמנה להשפיט אותו.
בלילות אפלים הייתי מתגנבת לבלוג שלו, כדי לחטוף קריאה שקטה, מבוישת, מיוסרת. כמה קינאתי באביבה כשהוא הואיל בטובו להפוך אותה לשפחת המין שלו. היה בקנאה הזו משהו רוחני, ידעתי שאני לא ראויה לו, אבל גם לי מותר לפנטז, וכשמדובר במוזטל, היה לי ברור שפנטזיות הן כל מה שאקבל, וזה היה בסדר גמור מבחינתי.
כמה הופתעתי לגלות שמוזטל מודע לקיומי, ושהוא גם היחיד שראה מתחת לחזות הקלילה והקשוחה שלי, ושם לב שאני בעצם דוסית ארוכת צמה, שהחיים הכריחו אותה לפתח עור של פיל. כך התקבעו היחסים ביני ובין מושא תשוקתי האמיתי - הוא היה מעליב אותי, ואני הייתי חוזרת לבקש עוד, הוא דילג עלי כל פעם כשהתקיימו בחירות לתפקיד המגיבה הראשית, ואני בלעתי את דמעות הכאב, הרי אני בכלל לא ראויה לתפקיד נישא זה.
אבל בשבוע שעבר, הגיעה ההזדמנות שכה ציפיתי לה - ברגע של חולשה מוזטל נדר לבצע ליקוקוס למי שתגיב ראשונה לפוסט המופתי הזה ואני, שידעתי שזו ההזדמנות היחידה שלי להתקרב אל אותו אליל נחשק, רמסתי אושיות אדירות בדרך, רימיתי, שיקרתי, מצצתי ובלעתי לחבוט, הכל כדי לזכות בליקוק, ואכן, זכיתי. אמנם באמצעים לא הוגנים, אבל זכיתי.
מוזטל התקשה להתגבר על האכזבה, המוצדקת, אבל הוא גבר גבר, שנדר נדר נדר. לו הייתי אישה טובה הייתי משחררת אותו מנדרו, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר על תפנוק כזה, איזה סיכוי אחר יש לי לקבל סיפוק מפיו של הגבר הנערץ עלי? אחרי דחיפת עידוד קטנה של הט', שתמיד יודעת להגן על האינטרסים שלי, הוא הודיע שהמעשה יעשה.
ברגע שהפרטים יוסדרו, וחושיי יחזרו אלי, אתם, קוראיי, תהיו הראשונים לקבל דיווח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
