לשאוף לנשוף

9.6.99 \ עזי מילר

הלילות הופכים חמים.

אולי חמים מדי.

לבד, במיטה, עם החום,

אני חושש

שמשהו עוד יימס.

הרבה נוזלי גוף מעורבים בפרשה.

מקלחת קרה לא תזיק בוודאי.

אולי אפילו תסתיר,

אולי אפילו, עם מספיק סבון,

תנחם.

הלילות הופכים חמים.

הלחות עומדת, בניגוד לעונה.

מעצם החום, המיטה מתרחבת.

או אני מתכווץ.

 אך משהו שונה ביחס מיטה - אליעז.

נוסטלגיה היא הגרוע ברגשות. היא לא דומה לגעגוע, געגוע קיים יחד עם זכרון הדברים הלא טובים. בנוסטגליה אין שום דבר טוב, נוסטלגיה מורחת הכל בשכבת פאטינה שמנונית ודביקה, שלא מאפשרת לראות את החרא שהיא מחביאה תחתיה. פתאום הכל נראה יפה וקסום, וצריך מאמץ מודע של הזיכרון, כדי להציף את מה שהיה רע, את הסיבות בגללן זה לא יכל לעבוד, את האומללות והצער. 

לפעמים הבדידות מעיקה יותר. בהחלט.