לשאוף לנשוף

אני רוצה לכתוב, אבל אני לא רוצה לכתוב על טליה, לכתוב על טליה זה הכי קל בעולם, אני יכולה למלא פוסטים שלמים שבהם אני אפרט לפרטי פרטים את מדהימותה האינסופית וכמה אור היא מכניסה לי לחיים (וגם קקי, טפי, לדעתי היא מחרבנת מדי יום כמשקל גופה, אוף, היא תהרוג אותי אם היא תקרא את זה כשתגדל.)

אבל אני לא רוצה, איפשהו מתחת לצמר הגפן המתוק שעוטף אותי מתחילה לרטון מישהי אחרת, שמרגישה שהיא סתמה את הפה כבר המון זמן, ומיצתה את השתיקה. אני רק לא יודעת איך מעירים אותה. ואחרי שאני אעיר אותה אני צריכה ללמוד לשלב אותה עם המוץ מוץ מוץ שהפכתי להיות, ולראות איך זה יוצא. משונה, אני הרבה יותר אהיבה ונעימה בפאזה הזאת, אבל אני מרגישה רדומה, קהה, כאילו מישהו עבר ושייף את כל הקצוות החדים שלי ביסודיות, ואני בכלל אני בלי קצוות חדים?

אחרי שהילדה של ד' נולדה לא ממש הבנתי על מה היא מדברת כשהיא אמרה שהיא צריכה למצוא את הקול שלה מחדש, אבל עכשיו אני מבינה, ואני תוהה איך עושים את זה, איפה מתחילים לחפש, מי אני עכשיו, ולאן ממשיכים מכאן. אני מקווה שהחיפוש יהיה מעניין.

סתם הערה בנוגע לכל תוכניות חילופי האמהות: אתם יודעים למה מחליפים אמהות ולא אבות? כי אם יחליפו את האבות ברוב הבתים לא יווצר שום הבדל מהותי.

ועוד הערה בנוגע לקמפיין הארוחות המשפחתיות: אין ספק שישראל היא המדינה הנכונה לקמפיין שמעודד חיזוק המשפחתיות, הדבר היחיד שחסר לנו כאן זו תחושה יותר חזקה של משפחתיות.

הערה בנוגע לגברים: אני מחפשת בן זוג ממוצא רוסי בשם אלכס, יש לי שתי חברות שיש להן אלכסים ממוצא רוסי והם לגמרי משובחים. נראה לי שעליתי על סוד הזוגיות הטובה, בן זוג ממוצא רוסי בשם אלכס, זה הכול.