לשאוף לנשוף

המבצע של ארבעה ספרים במאה שקל של צומת ספרים רושש אותי, שוב ושוב ושוב מצאתי ארבעה ספרים שאני חייבת שיהיו לי. הייתי מתנחמת באפשרות להגיד, "בתי, יום אחד כל זה יהיה שלך." אבל די ברור לי שמאוד בקרוב יעבור על הספרים מה שעבר על הדיסקים. בטח היא תצחק עליי כשאני אספר לה שהוצאתי עשרות אלפי שקלים על מאות ספרים שתפסו המון המון המון מקום, ותנפנף בגרסת ebook מעולה, נוחה להפליא ואדירת זיכרון.

באחת הגיחות היו בחנות זוג ותינוקת בעגלה. שני בני הזוג היו בעלי מראה ממוצע לגמרי, הגבר היה נמוך, שמנמן, מקריח, לא תואר לו ולא הדר. בעודי מנסה למצוא עוד ארבעה ספרים שלא קניתי עדיין פתאום שמעתי את הגבר אומר, "אוי, למי נפל המוצצי? לפיפיצ נפל המוצצי. פיפיצ חמודה, הנה, הנה המוצצי שלך, כן קטנטונת, הנה המוצצי שלך."

"אויש," לחשה הרוטנת בתוכי, "איזה לוזר." אבל בעוד הרוטנת פולטת את המילים האלה שמתי לב שאני בכלל לא מתכוונת לזה, להפך, ששיח המוצצי סקסי בעיניי לגמרי. האהבה שלו לילדה הקטנה וחוסר המבוכה המוחלט (והלכאורה מאוד לא גברי) בקשר לזה הפך אותו לסוג של סמל מין בעיניי. הלכתי הביתה משועשעת מעצמי, ואז חשבתי על השינוי המהותי שהתפיסה שלי בנוגע למה זה "גבר" בשנים האחרונות.  

שנייה, עכשיו שאני חושבת על זה, לא משונה ש"הוא ממש גבר" זו מחמאה שדי ברור למה מתכוונים כשאומרים אותה, בעוד ש"היא ממש אישה" זה לגמרי לא מוגדר, ולא נשמע כמחמאה? ואולי יש בזה ביטוי לכך שגברים מקובעים בתפקידים מגדריים לא פחות, ואולי אפילו יותר מנשים? 

חזרה לנושא, פעם זיינים נראו לי גברים נורא מגניבים ונחשקים, אבל היום גבר כזה, בין אם רווק ובין נשוי יעורר בי בעיקר תחושה של אי נוחות (הנשוי גם ירגיז אותי) לעומת זאת, גברים שפעם נראו לי משעממים או חנונים פתאום הפכו לגברים גברים בעיניי. היום גבר שאוהב את המשפחה שלו ודואג לה הוא ממש שיא הגבריות בעיניי. זה הרי לא חידוש שדי מהר  אלה שהיו חנונים בבי"ס הופכים לסחורה מבוקשת, אבל מוזר לראות איך זה ממש קרה לי.

אה, בנוגע לסקר בפוסט הקודם, רציתי לראות איך זה מסתדר עם הטבלה הזאת, בינתיים מבחינה סטטיסטית היא לא מדייקת. וכן נו, גם פישלתי כי שכחתי לשאול את מין הילוד, נו, נהייתי קצת מעבולה.