לשאוף לנשוף

אינדי ואני הרהרנט ברעיון למוצר להורים קוליים (כמובן שכמו כל רעיון של אינדי או שלי עם פוטנציאל שעלול להיות מסחרי מייד הדחקנו אותו), ומאז אני מנסה לחשוב למה המילים "הורים" ו"קוליים" נשמעות לי כמו אוקסימורון. בשיחה עם רוניבק, שהייתה דווקא על מערכות יחסים, נפל לי סוף סוף האסימון (המפ, מעניין אם הדורות הבאים יחשבו ש"נפל האסימון" זה ניב סגור, לכו תדעו, אולי פעם גם ל"שם עינו בכוס" הייתה משמעות קונקרטית?).

המהות הכי בסיסית של קוליות היא חוסר אכפתיות אנין, פשוט לא להתרגש באמת משום דבר. במאמר מוסגר אני חושבת שיש משהו נורא עצוב בזה שקרירות וחוסר התפעלות הפכו לדברים מעוררי התפעלות, אבל נו, שוין.

אנחנו יכולים לנהל חיים קוליים ומערכות יחסים סופר קוליות ומאוד רציונליות, אנחנו יכולים לעבוד בעבודה קולית ולנהל חיים קוליים לעילא, רבאק, אפשר אפילו להזדיין בצורה קולית. אבל כל זה נהייה לגמרי לא רלוונטי כשמגיע תינוק. ותעזבו אתכם מאהבה או התפעמות או סגידה או "אלוהים אדירים, איך יכול להיות שיצאה לי ילדה כל כך חמודה?" תינוקות מפשיטים את ההורים שלהם מכל הקוליות עוד הרבה לפני שהחמידות שלהם פורצת. הם מעוררים כל כך הרבה רגשות, מכל הסוגים, שכל ניסיון לשמור על קולנס הוא מגוחך. אז אנחנו יכולים לקנות המון מוצרים מגניבים לתינוק, אבל זה רק יהיה ניסיון חמוד להסתיר מעצמנו שהאדישות האנינה נעלמה לגמרי, אולי אפילו לתמיד.

מעניין שבגלל זה רק עכשיו אני מבינה אנשים שלא רוצים ילדים - הייתי צריכה לגלות בעצמי את הסבלנות להחליף חיתול רגע לפני שאני ממש חייבת חייבת לצאת מהבית, ושנייה אחרי שכבר החלפתי חיתול, כדי להבין ואפילו להעריך אנשים שיודעים שזה לא בשבילם.

יש לי וילווט קטן:

1. מאז שרענן שקד התחיל לערוך את 24 שעות אני מרוצה ממנו הרבה יותר, והרעיון לטורים של הנשים בעמוד הלפני אחרון מצוין,  אחלה רשימת כותבות. הטור האישי שלו בימי שישי, אחרי התבחבשות לא קצרה, קולע בול פעם אחרי פעם. במקרה שלי הוא משמש כתרופה סותרת חומצה לחיוביות של יאיר לפיד. הטור על זה שהפכנו לבהמות היה מצוין, ואפילו טור הקינה שלו על חייו הקשים כגבר לבן שבע גרם לי להזדהות אתו, אחרי ששכך הזעם הפמיניסטי, כמובן.

2. לגאיה קורן, שאני מאוד מחבבת: ז'אן דארק בפירוש לא הובילה את המהפכה הצרפתית, למעשה היא הפכה לעל האש בערך 360 לפני שהמהפכה הצרפתית התחילה.

3. לירון טן ברינק, שבאופן עקרוני אני מאוד מחזיקה ממנו וחושבת שהוא כותב מבריק: אני יודעת איך אתה נראה ואני יכולה לגלות איפה אתה גר, כן? אני דורשת התנצלות על זה שהעזת לכתוב על דקסטר שלא מתוך התמוגגות מוחלטת ושלמה. אני אחכה עד יום שני, ואני רק רוצה לציין שיש לי נציגות של משפחת פריניאן שגרה כאן ממש בקצה הרחוב, קאפיש?