הפוסט מוקדש באהבה לספקטור, שתמיד חלמה להיות מרגלת, ושתלמד את טליה להיות אישה אמיתית, עם עקבים והכול!
בסמס שהגיע בתחילת השבוע היה כתוב כך: "תשמרי לי את יום חמישי, יש איזה אירוע של מטרנה."
מאוד שמחתי, מאוד, כי האמת היא שלשבת עם בתי הזעיקה, להוציא לה לשון ולראות אותה נקרעת מצחוק זה מאוד מקסים ומספק, אבל אחרי שתי דקות נהיה, אפעס, אה ביסלע משעמם, ואני כמהה לחברת מבוגרים.
"פיצקית!" הודעתי לתינוקת הרעם, "ביום חמישי הולכים לראות סלבס בסביבתם הטבעית, יהיה מגניב!"
כל השבוע התרגשתי לקראת הנסיעה, וכשהגיע יום חמישי הלבשתי את טליה בחליפת הקטיפה המהודרת ביותר שלה, ואז רצתי להתלבש בעצמי. טליה, שמשוללת לגמרי חוש אופנתי חיכתה עד רגע לפני היציאה מהבית ואז פלטה בעוז על חליפת הקטיפה המהודרת. מכיוון שנתתי לה ברזל הפליטה הייתה בצבע חלודה משובב. "אוי, נו, פיצקית, מה יהיה?" רטנתי, וטליה, שכנראה מאוד התחרטה על מעשיה הרעים פלטה גם עליי, שאני לא ארגיש מקופחת.
לא נתתי לקצת קיא בצבע חלודה לדכדכך אותי, ויצאתי בעוז מהבית כמו צב דו שיריוני: מקדימה תינקות במנשא, ומאחור תיק ענק וכל הציוד הנלווה לתינוקת במנשא. בעוז עלינו לרכבת, בעוז נרדמנו שתינו ברכבת, ובעוז פסענו ברגל לביתה של ד', כשאני סופגת מכל עבר מבטי גינוי של "אויש, מי מוציא מהבית תינוקת במזג אוויר כזה?" שמהם כבר למדתי להתעלם, גם בעוז.
נסענו למשחקייה, ד', בתה המהממת שהלוואי וטליה תהיה כמוה בגילה, טליה, ואני (בעוז, ברור שבעוז!)
בכניסה קיבלנו שקית מלאה ממתקים, כולל במבה, צ'יטוס, שוקולודים, במבה אדומה ומיץ ענבים. "אלוהים!" הזדעזעתי, "מי נותן לילדים כזה ג'אנק פוד?" ונתקלתי מכל עבר במבטים של אמהות שאמרו, "חכי כשהילדה שלך תתחיל לאכול והדבר היחיד שישתיק אותה זה קצת צ'יטוס, נראה אותך אז משחקת אותה מאמינה בתזונה בריאה."
היה שם אוכל בשפע, הבעיה היא שיש שתי נשים שגורמות לי להתבייש בתיאבון שלי: אמא שלי וד', לכן חיכיתי שד' תלך לרגע לעשות משהו עם הקטנה שלה אני דחסתי ארבע פרוסות עוגה ואז עשיתי פרצוף תמים. הא!
האירוע, שהיה לכבוד השקת עוגיות לילדים של מטרנה, התקיים במשחקייה נורא מפחידה, ואיזו אישה שם התחילה לנגן ולשיר לילדים, כולל הפעלות ידיים, או משהו כזה. מכל עבר שמעתי איך תאי המוח של הילדים מתאבדים נוכח חיזיון האימה, ממש שמעתי אותם קופצים אל מותם, זה נשמע בדיוק כמו פלסטיק פצפצים. מאוד שמחתי שהילדה שלי קטנה ואהבלה מכדי לספוג את זה, ורציתי להגיד לה שאני אקח אותה רק להצגות שוות, אבל ידעתי ששוב אני אקבל מבטים של "חכי חכי..." שתקתי.
אחר כך הלכנו משם, בעוז, ובבית של ד' הייתי אמא רעה ועישנתי ממש מעל הראש של הבת שלי, אבל לא הייתה לי ברירה, אירוע הסלבס הצריך סיגריית הרגעה.
המסקנות שלי בעקבות התחקיר על התנהגותם של סלבס בסביבתם הטבעית:
סלבס נורא אוהבים מתנות וחינמים.
סלבס יופיעו פחות או יותר לכל אירוע שנותן מתנות וחינמים.
כל הסלביות מתלבשות אותו דבר: סקיני ג'ינס ומעליו מגפיים.
סלביות לא אוכלות שום דבר, רק שותות קפה.
ילדים של סלבס מתנהגים כמו ילדים רגילים לגמרי.
סלבס לא משתוללים עם הילדים שלהם, וחבל.
וקצת רכילות פנימית: שירז טל נורא נורא רזה, לירז מסילתי נראית חמודה (אבל זה בטח כי היא מניקה מה שגורם לי לחבב אותה), שרון איילון חייכנית, ענבל גבריאלי נורא יפה במציאות ונראית גם עדינה מאוד, ננסי ברנדס צובע שיער לגוון תכלת של זקנות, לוסי דובינצ'ק באה, לקחה מתנה והלכה, מיכל אמדורסקי לא זכרה את הופעתנו הטלוויזיונית הבלתי נשכחת ולכן החלטתי שהיא סנובית, והילדה שלי עשתה עיניים בשיגעון לנירו לוי, שדווקא שמח לפלרטט איתה. אני חייבת לעבוד איתה על הטעם שלה בגברים, העתיד טמון במהנדסים, לא בפרחי משחק רגישים.
אה, ויש צילומים חדשים וישנים בפליקר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
