לשאוף לנשוף

(הודעה שפרסמתי בפורום אחר)

אוף, איזה ייאוש. כל היום הייתי לבד עם העוללה, שכנראה מתחרה בתואר אלופת העולם בחירבונים, מיליון חיתולים (טוב, שבעה) החלפתי עד עכשיו. רקדתי, שרתי, שעשעתי, הרדמתי, ואז, שעה לפני שהמטפלת הייתה אמורה להגיע היא התקשרה להגיד שהיא נתקעה בת"א, ואם אפשר לבוא מחר.
פתאום כל הסבלנות האמהית נשאבה ממני בבת אחת (מה גם שהיא שוב חירבנה, ישר אחרי שהמטפלת התקשרה). ואז הייתי כה אומללה, שאכלתי לגמרי לבד חבילה של שוקולד חלב אגוזים, כך שעכשיו אני גם שונאת את עצמי מהכיוון הזה. ממש הרגשתי שאם באיזה שהוא מקום היה דוכן קטן שאפשר לחתום בו ויתור על כל החוויה המפוקפקת הזאת, הייתי חותמת.

מזל שאימא שלי הגיעה ולקחה אותה לשעה, כך שעכשיו יש לי שעה שלמה לעצמי, מי היה מאמין שפעם שעה לבד תהיה צ'ופר כה אדיר?