הרגע הדוור הניח לי בתיבה (זה נשמע כמו התחלה של סרט כחול) את מגזין "מותק", ואחרי עיון ברשימת מאה הגברים הנחשקים שמתי לב שב-20 המקומות הראשונים יש שני ערבים, ג'וליאנו מר וג'ו סוויד, ובמקום הראשון סאלח בכרי. אם היו מכניסים לתחרות את קייס נאשף, אני בטוחה שגם הוא היה מגיע למקום גבוה.
אני מנסה להבין מה זה אומר. הרי לפני כמה שנים, לא יותר מדי, לא היה סיכוי שערבי יהיה אובייקט מיני (טוב, אולי חוץ ממוחמד בכרי, הגנטיקה של המשפחה הזאת מצוינת.) ואפילו סמולניות מסורות התביישו בתואר "מזדיינת עם ערבים", מה קרה בינתיים? הרי לא פרץ פה שלום פתאום, יש סוציולוג בקהל שיכול להעלות סברות?
אה, ובעשר המקומות הראשונים יש שמונה גברים בני יותר מ- 30, חמישה בני יותר מ-35. אני לא זוכרת את הרשימה של הנשים, אבל אני בטוחה שטווח הגילאים במקומות הראשונים די שונה. קשה, קשה להיות אישה. עוד יותר קשה להיות אישה ערבייה. טפי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
