לשאוף לנשוף

אתמול נכנסתי לפורום הנקה, והתברר ששוררת בפורום בוקה ומבוקה: כנראה מטרנה שינו (שוב) את הפורמולה של המזון, והפורמולה החדשה עושה לזעיקים פליצות וכאבי בטן שלא נדע. כמובן שבפורום המניקות רוב המשתתפות היו מרוצות מכך שהילד שלהן לא תלוי בשום חברה מסחרית לתזונתו, ואילו בפורום אמהות לתינוקות (או משהו כזה) מאוד נעלבו מכך שהמניקות כה מרוצות מעצמן.

רמת האמוציות הייתה מטורפת, ממש אפשר היה לשמוע את הנשים זועמת מאחורי הצגים שלהן, ואני שוב התפעלתי מהרגשות העזים שהנושא הזה מעורר. כמה יסוריי מצפון ומגננות מצד אחד, כמה זחיחות מהצד השני. רבאק, אפשר להיות אם מעולה בלי להניק, ובחיי שאני לא מבינה את אלה שמספרות איך הן הניקו חודשים בפטמות דואבות רק כדי שהילד יקבל את הכי טוב. אולי הילד קיבל את הכי טוב מבחינה תזונתית, אבל קשה לי להאמין שתינוק שאימא שלו נרתעת בכאב בכל פעם שהוא רוצה לאכול ירוויח מזה יותר מדי מבחינה רגשית.

כשאני חושבת על זה לאחור נראה לי שאחת הסיבות בגללן כל כך התעקשתי להניק היה כדי להוכיח לעצמי שזה שהבטן שלי לא הייתה מקום מספיק טוב לטליה לא אומר שאני לא יכולה להזין אותה. לא שחשבתי במושגים כאלה בימים בהם נלחמתי איתה כדי שהיא תיצמד כמו שצריך ונשבעתי שאם עוד כמה ימים זה לא משתפר אני קונה פורמולה וזהו. פאק איט, הלא הדור שלי גדל על פורמולות וכולם נראים בסדר, לא? אבל לאט לאט זה השתפר, ויום אחד שמתי לב שאני לא צריכה להילחם כדי שהיא תיצמד כמו שצריך, אלא שגידלתי בבית ברקודה קטנה שיודעת להסתער ולתפוס בתנאים לא תנאים.

מדברים המון על טרור הנקה, אבל לא מדברים בכלל על הקלות שבה אפשר לשכנע נשים לוותר על ההנקה, ואני לא מדברת על נשים שמרגישות לא בנוח עם העניין ושמחות להיפטר מזה, אלא על נשים שבאמת רוצות להניק, והסביבה לא יודעת לתמוך בהן. הבעיה הראשונה היא עם דור האמהות שלנו, שמתייחסות לכל העניין הזה של הנקה בחשדנות גדולה. בזמנן לימדו שפורמולה זה טוב, פורמולה זה מדעי, פורמולה מיוצרת בתנאים סטריליים, את רואה בדיוק כמה התינוק אוכל, והנקה היא מעשה טיפה, נו, פרימיטיבי.

לשמחתי אמא שלי הניקה (שלושה חודשים, אח"כ הרופא אמר שאין שום יתרון בריאותי להנקה על פני פורמולה) כך שהיא לא ניסתה לשכנע אותי לעבור לפורמולה. אבל חוץ ממנה קיבלתי מגוון עצות, מנשים שאני יודעת שרוצות בטובתי ובטובתה של טליה, שנועדו להפוך את כל הסיפור הזה לקצת יותר מדעי. אולי שאני אשאב ואתן לה בבקבוק? אולי להציע לה קצת פורמולה אחרי ההנקה, ליתר ביטחון? ובשבועיים שטליה עשתה שביתת עליה במשקל כמעט כמעט נשברתי, כי בכל זאת, אולי משהו בחלב שלי לא בסדר, אם הילדה עולה רק 150 גרם בשבועיים?

לשמחתי למדתי לבקש עצות רק מנשים שידעתי שיתמכו לגמרי בהנקה, ז"א, מעדי יותם ומאביבה, ושתיהן הגיבו, כראוי, בבוז לכל ההצעות להוסיף לילדה אה-ביסלע פורמולה, שיבואו לה יותר קלוריות, או לחשש שלי שמשהו אצלי לא בסדר.

אז נכון שאחרי חמישה חודשי הנקה אני לא נחשבת למניקנית למרחקים ארוכים, אבל אני חושבת שאני יכולה לתרום קצת תובנות לאלה שרוצות להניק (ואלה שלא, זה בסדר, אני באמת יכולה להבין את חוסר החשק, הנקה דורשת התמסרות מלאה לתינוק, וזה לא קל, לגמרי לא.) והעצה הכי טובה שיש לי היא ללמוד על הנושא לפני הלידה, לדעת הכול מהכול, איך החלב נוצר, אילו הורמונים מעורבים בסיפור, איך פותרים בעיות שכיחות, למה חלב אם הוא האוכל המתאים לתינוק, הכול, פשוט לדעת הכול. במקרה הזה באמת ידע זה כוח וביטחון. כבר בבית החולים, ביומיים הראשונים כששאבתי על ריק ידעתי שאין לי מה להיבהל, החלב יגיע. אחרי זה, כשנשים חששו שאולי התינוק שלהן לא אוכל מספיק ידעתי מה הסימנים לתינוק שבע.

העצה השנייה הכי טובה היא לדעת את מי לשאול. מי שרוצה להניק, שתחפש עצות רק אצל פנאטיות הנקה. כל מי שלא מסורה לגמרי לעניין תציע בשלב כלשהו את פתרון הקסם הבקבוקי, ששוב, אין בו רע, אבל כשמישהי רוצה להניק, היא רוצה תמיכה שתחזק אותה, לא רעיונות מטפושים בנוגע לזה שאולי התינוק לא עולה במשקל כי לאמא נגמרו הקלוריות בחלב. גם לבטוח בגוף זה חשוב. הגוף הזה היה מספיק חכם כדי לייצר תינוק, לא מגיע לו קרדיט שהוא ידע גם איך להאכיל אותו? הנקה היא המשך ישיר של ההריון, לא איזו פעולה מנותקת.

עוד דבר שחשוב לשים אליו לב זה אם לעולל יש לשון קשורה, זה הרבה יותר נפוץ מכפי שחושבים, וכבר שמעתי של יועצות הנקה שלא שמו לב לזה, זו בעיה שאפשר לפתור בשנייה, ופוף, התינוק יונק כמו קסם.

וכן, כמו כל דבר באמהות הזאת, גם הנקה היא עניין דואלי, יותר מפעם חטפתי את הג'ננה כשטליה התעקשה לינוק במצבים הכי לא נוחים (לי, לה תמיד נוח.) או עלו לי בראש מחשבות כפירה כששמעתי שתינוקות שאוכלים פורמולה ישנים לילות שלמים, כשאני ישנתי בחמשת החודשים האחרונים לא יותר משלוש שעות ברצף. מצד שני, נורא נעים לראות אותה מתופפת על השד באצבעות הקטנטנות שלה, כאילו אומרת, "יאללה, ציצי, לעבוד, לעבוד!"