ובתגובות הזועמות על איך שאני מדברת על טליה - ספקטור, שיש לה יכולת גאונית לצלם מצבים בשתי מילים חדות - טבעה את הביטוי המופלא "פוקר אמהות" שזה המשחק הזה שאמהות משחקות אחת עם השנייה, בעדינות, כדי לבדוק מי אימא יותר טובה. יש המון מרכיבים שמשפיעים על תוצאות המשחק: מי מניקה? מי מאכילה גרבר? מי מסטרלת בקבוקים ומוצצים? מי לוקחת ליותר חוגים? מי קונה עגלה יקרה יותר? למי המוכרות בדיאדה אומרות שלום? הילד עם כובע או בלי כובע?
מעטות מאוד הנשים שאיתן מותר לא לשחק פוקר אמהות. רק עם חברות ממש ממש טובות אפשר לוותר על המשחק הזה ולדבר על כל המכלול: היופי, הקושי, הכעס, התסכול, הכרת התודה, תחושת הקיפוח, היופי שלא יאמן והעייפות שלא ברור איך עומדים בה.
אני תמיד מפסידה בפוקר אמהות, כנראה כי אני נוטה להפסיד בכל הפוקרים בחיים, ככה זה אצל מי שמעדיף את הדאחקה על הניצחון. אבל כשמפסידים בפוקר אמהות יש בונוס: הפרצוף המזועזע של מי שמולך.
ואחרי אמהות כה קצרה כמו שלי, אני יכולה להיות בטוחה בשני דברים: אחד, לא להשתמש במגבונים, תמיד לשטוף במים כשמחליפים, והשני - אם אם או אב תמיד בטוחים שילדם הוא כליל החוכמה היופי והשלמות הם: או משקרים, או נמצאים בכזאת הכחשה, שרצוי מאוד שיראו פסיכולוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
