למי שראה אתמול בערוץ שתיים את התוכנית שאחרי החדשות, "ההתיישבות מצדיעה לירושלים" או משהו כזה, שידע לו שאבא שלי עשה את התלבושות למופע, וכמה שהוא שמח כשהוא ראה ברולר "תלבושות - רוני ורינה". אתם מבינים, ככה נראה אושר. בית, משפחה אוהבת והכרה בפרי עמלך. כמה מעט צריך, כמה אנחנו מסבכים הכול.
בפוסט האחרון של ליאת יש כמה מגיבות שאמרו שגם הן, כמוה, רוצות ילד רק במסגרת של זוגיות אוהבת. לדעתי זו החלטה הרבה יותר אמיצה מזו שאני קיבלתי. הרי כל כך מתאים לי להגיד, "או-קי, לא מסתדר לי למצוא אהבה? פאק איט, אני כבר אסתדר לבד, בלי טובות!" האמת היא שגם האמהות עשתה אותי הרבה יותר קלה לעיכול. נשים רווקות מאיימות על הסדר החברתי, נשים רווקות עם ילדים הרבה פחות. אין כאן באמת אומץ, לעומת זאת, ההחלטה ללדת רק בתוך זוגיות היא באמת הימור על כל הקופה. אני חושבת שבמצב של היום, כשכבר אי אפשר להיות רווקה זקנה בשקט, בלי שמישהי בתור בסופר תספר לך שלא נורא, תמיד אפשר ללכת לבנק הזרע, צריך הרבה יותר עוצמה בשביל לקבל החלטה כזאת.
עוד שני קילו למנייאק, עוד ארבעה קילו למשקל האידיאלי שלי, אוונטי, פופולו!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
