לשאוף לנשוף

חוץ, ערב, שכונת מגורים של מעמד הביניים - בתי קרקע וריצוף אקרשטיין.

אישה בת שלושים ומשהו נושאת ילדה בעגלה.

ילד דתי בן עשר יושב בשולי המדרכה עם כלב גדול, זאב מעורב.

יש לך פלאפון? שכחתי את המפתח לבית ואני צריך להתקשר.

-כן, חכה שנייה.

הגברת מחפשת, מחפשת, מוציאה כל מה שיש לה בתיק, פלאפון אין.

-שיט, שכחתי אותו אצל אהובה. תשמע, אני גרה שלושה רחובות מכאן, רוצה לבוא ולהתקשר מאצלי?

-כן.

-מי זאת אהובה?

-מישהי שלפעמים שומרת על טליה.

-והיא אוהבת אותה?

-נראה לי שכן, היא שמחה בכל פעם שהיא רואה אותה.

-בת כמה את?

-שלושים ושש.

-אימא שלי בת 38.

-ואללה.

...

-כמה זמן את נשואה?

-אני לא נשואה.

-אז איך יש לך ילדה?

-בלי להתחתן.

-אז מי זה אבא שלה?

-אין לה אבא.

-מה, הוא מת?

-לא.

-אז אני לא מבין.

(מנסה לחשוב איך מסבירים לילד דתי את כל הסיבוך, מחליטה לוותר)

-תראה, יש ילדים שאין להם אבא, ככה זה.

-את יכולה ללכת לרב שימצא לך שידוך.

-אולי, אולי אני אחכה שטליה תגדל קצת.

חבל, את דווקא נחמדה, הוא בטח ימצא לך מישהו, ותהיה לך משפחה כמו של כולם.

...

-היי, הנה אבא שלי, הוא הגיע.

מכונית נעצרת, הילד והכלב עולים לתוכה.

-סוף-

עכשיו אני רק מקווה שההורים שלו לא יבואו לנזוף בי על השחתת מידותיו של הילד.