עובר עליי אחד הדברים המבאסים ביותר: אחי מגיע לביקור מארה"ב, ואין לי מה לקנות כדי שיביא לי. עשיתי סיבוב בגאפ, בננה ריפבליק ואפילו הבלו נייבי, או אולד נייבי, וכלום. אם למישהו יש רעיון טוב למשהו שאני ממש צריכה מארצות הברית, שיודיע לי, תודה.
פעם, מזמן, כשהלכתי לבקר את עינת (תגידי לי, גברתי, את מתכוונת להגיע לבקר בבת מצווה של טלולה, או שנחזה בזיו פנייך קצת קודם?) שאלתי אותה אם לא חסר לה כל העניין הזה של סקס וזוגיות, והיא אמרה לי שבעיקר חסר לה מישהו ללכת איתו לסרט, לבית קפה, לדבר קצת. מכיוון שאז אפילו הריונית לא הייתי, לא ממש הבנתי על מה היא מדברת. עכשיו אני מבינה. בענייני חברה בוגרת הצלחתי להתגבר על הרעב הנורא של תחילת האמהות - אפשר לצאת עם טלולה יותר, ואף אחת מהחברות שלי מקודם לא זרקה אותי, כך שאני לא בודדה מבחינת חברות, ומכיוון שאני אישה של נשים זה מכסה חלק גדול מהצרכים שלי. אבל חסר לי המשחק הזה שבין המינים, לצחקק, להסמיק, להיות שנונה, לשים ליפסטיק לכבוד מישהו, אבל הוא חסר לי בדיוק במידה שעינת דיברה עליה - ללכת לסרט, לבית קפה, לדבר, כאלה. מבחינה גופנית אני כל כך עמוק בסימביוזה שהמחשבה על סקס מביכה אותי, מבוכה עמוקה ואמיתית, ואפילו נראית לי קצת מגונה. אני ממש מרגישה שמגע מיני מכל סוג לא בא בחשבון כי זה יבוא על חשבון טליה.
עכשיו שאני חושבת על זה, יכול להיות שבגלל זה לאמהות קשה לחזור לסקס אחרי הלידה (לא, ורדי, את לא, אבל את אחת משתי הנשים שאני מכירה שבאמת אוהבות סקס), כי לוקח הרבה מאוד זמן עד שמגיע השינוי המנטאלי הזה, מאישה לאימא ואז לחזור להיות אישה.
למעשה, אחרי מחשבה מעמיקה החלטתי שאני צריכה בן זוג שעובד בצי הסוחר, או באיזושהי עבודה שהוא נמצא המון המון בחו"ל - כך תישמר עצמאותי היקרה ולא יתערבו לי בענייני טלולה, וגם יהיה לי בן זוג במינון אידיאלי. יש כאן קוראים שעובדים בצי הסוחר ומחפשים בת זוג נחמדה, נאה וממש טיפונת משוגעת?
השבוע הבנתי לעומק הקרבה אמהית מהי: היינו בג'ימבורי. טליה ותומר נהנו עד הגג ממש, אימא של טליה ואימא של תומר סבלו סבל עמוק, אבל נורא נהנו לראות את הילדים נהנים. אלה הם חיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
