אני במילא לא זוכרת מה עושים עם בחורים יפים, הא!
כמעט כל פעם שאני נפגשת עם ורדי עולה השאלה, "אז כמה זמן לא הזדיינת?" וכל פעם שאני עונה היא נראית כאילו היא זקוקה לכוס מים קרים שתאושש אותה. בהתחלה זה נספר בחודשים, עכשיו אנחנו מדברים על שנים, שנתיים וחצי כזה. משונה, נכון? אני מנסה לחשוב לאחור על שנתיים ומשהו בלי שום מגע עם המין השני ולא כל כך מסתדר לי. טוב, זה לא שהתבטלתי בשנתיים ומשהו האלה, אפשר להוריד מזה עשרה חודשי טליה ושמונה ירחי הריון, כמה זמן זה משאיר?
האמת היא שמה שבאמת מדאיג אותי זה שזה פשוט לא חסר, נו, חז"ל כבר אמרו את זה לפניי, בסדר, מרוב שהרעבתיו השבעתיו לגמרי, יופי לי.
בינתיים יש לי יופי של תירוץ - אני אימא לתינוקת, הי הי, וכאילו, זה לא תירוץ, באמת אין לי ראש או זמן לדייטים, ואני בטח גם משעממת להדהים, בכל זאת, כמה אפשר מישהו שיצא איתי (היפותטי, כן?) יכול להתעניין בזה שהפלוצים של טלולה מסריחים אימים? או להתלהב מזה שהיא התחילה לשבת והיא יושבת יפה יפה, עם גב זקוף כמו בלרינה? רבאק.
בקיצור, מקורותיי אומרים לי שדי בקרוב הסימביוזה תתחיל להתפוגג ואז אני כנראה ארצה עוד דברים שלא קשורים ישירות לטליה. כרגע זה נראה לי לא סביר, אבל בזמנו גם לא נראה לי סביר שאפשר לאהוב ככה, או שאפשר להסתדר בלי שינה רציפה כל כך הרבה זמן, והינה.
נניח שזה יקרה, מה אז? דייטים וזה? וסקס? סקס מביך אותי עד אימה עכשיו, והצלקת הזאת בבטן, קשה לי לחשוב על הרגע שבו מישהו יראה אותה.
טוב, הדיווה התעוררה, מספיק לבלבל במוח, הלכתי להניק.
אה, אם אתם רוצים ללכת להוטל מונטפיורי הכה מדוברת: לבשו את מיטב מחלצותיכם, עשו המון ניתוחים פלסטיים, דברו על היאכטה שצריכה להגיע מקרואטיה ובלבלו למלצרית את המוח בנוגע לשאלה הרת הגורל האם הקוד נדוג ממש היום, או שמא, חס וחלילה, הוא שהה בקירור. אם לא תעשו את זה, אין סיכוי שתשתלבו באווירה הנובורישית המצחינה של המקום הזה. אפשר להקים בו את איגוד נשות הקבלנים המשועממות. והאוכל? פסדר, אכלתי כבר במקומות טובים יותר.
לפני שאשכח: אל תלכו לאלי אולי, אליהו טוען שאנטוניו מנסה הוא נוכל שמתחזה לטבח ספרדי. אני חושבת שאליהו צודק. מעולם, מעולם לא אכלתי אצלו טוב. האיש פשוט פיקציה קולינרית.
ראיתם איזה יופי אני מאפשרת לכם להגיב בענייני אוכל ולא מקשה עליכם רק בנושא כבד ורגיש? מותק, אני פשוט מותק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
