לשאוף לנשוף

הבוקר היה מזעזע. בדרך כלל טליה מתעוררת, עושה כל מיני ענייני טליה במשך שעתיים ואז חוזרת לישון ל-45 דקות. בשבילי אלה 45 הדקות החשובות ביותר במהלך היום, כי אז אני מתקלחת. זה אחד הוויתורים שהכי קשים לי - לפני היות הטליה הייתי קמה מהמיטה ישר למקלחת ורק אז מתחילה יום חדש. עכשיו אי אפשר, אבל מסתדרים, זה שווה את זה וכולי.

היום משהו שיבש לה את היום, והיא סירבה להירדם. מילא סירבה, חוסר השינה חירפן אותה לגמרי - הייתי שמה אותה במיטה, בוכה בוכה בוכה. מוציאה מהמיטה? בוכה בוכה בוכה. מציעה ציצי, בוכה בוכה בוכה, סוגרת את המסעדה, בוכה בוכה בוכה, מחזירה למיטה, בוכה בוכה בוכה, מוציאה שוב מהמיטה, טוב, הבנתם את הרעיון. כבר אשכרה לא ידעתי מה לעשות, מצד אחד תשוקה עזה למקלחת, מצד שני בוכה בוכה בוכה. שקלתי להתחיל לבכות בעצמי, אבל זה לא אפקטיבי.

בצעד של ייאוש נכנסתי איתה למיטה שלה, היא התכרבלה איתי כפיות, יבבה עוד קצת, נרדמה!

חיכיתי חמש דקות, לוודא שהיא באמת ישנה, לקחתי את המגבת ופסעתי חרישית למקלחת, ואז, אימא שלי, בלחישה רועמת מבעד לחלון: "אריאליטה, טליה ישנה?!" ברור שטליה התעוררה באותה שנייה, וברגע שראתה את אימא שלי חייכה כאילו היא מעולם, אף פעם, נוור אוור לא בכתה בי-כלל. "את רואה," המתה אימא שלי בשמחה, "איתי היא לא בוכה."

בקיצור, לקחתי את השטן הקטן, מסרתי אותה לידי השטן הגדול, והודעתי לשתיהן שאני לא רוצה לראות אף אחת מהן לפחות שעה וחצי.

לעומת זאת אחר הצהריים היה כולו תענוגים. ישנו, טלולה בולה ואני שעה וחצי, התעוררנו בסבבה, ואז נסענו: אחת תינוקת, אחת סבתא, אחד סבא ואחת אימא ברכבת לתל אביב! ירדנו בעזריאלי, שתינו קפה, ואז הלכנו לדשאים המקסימים של שרונה. פרשתי לזעיקולה שמיכה על הדשא, הפשטתי אותה לגמרי והיא ישבה מאושרת לחלוטין, כאילו אין עצבות בעולם בכלל, והסתכלה מסביב בסקרנות. במקרה הייתה שם גם קבוצת ילדים, אז בכלל היה מעולה.

סבא של טליה התפרקד על השמיכה, במקומות שטליה לא השתינה בהם, סבתא של טליה ישבה מבסוטית, ואימא של טליה התאמנה עם טליה בהליכה על דשא. זה היה מאוד מקסים - היא סירבה לרדת מהשמיכה כי המגע של הדשא היה משונה לה, ולקח לה זמן להשתכנע ללכת עליו ממש, אבל מרגע שהתחילה, היא הריצה אותי בעליזות גדולה.

אחר כך חזרנו ברכבת, טליה פלירטטה עם כולם וכולם אמרו לה איזה חמודה היא, ועכשיו היא ישנה, מותשת מיום של הרפתקאות אדירות.