לשאוף לנשוף

בשקילה החד חודשית שלשום התברר שטליה שוקלת 6.66 ק"ג. מאז בני הבית מסתכלים בה בחשדנות גדולה.

כן, נו, אני יודעת שזה משקל מגוחך לתינוקת בת עשרה וחצי חודשים, אבל מסתבר שאני בגיל שנה שקלתי שבעה ק"ג, כך שכעת רצים במשפחתנו הימורים האם טליה תשקול יותר או פחות משבעה קילו בגיל שנה, מבטיחה לעדכן.

שלשום ראיתי את הסרט הסופר מעפן "מאמה מיה", מה אני אגיד לכם, אחרי שהשלמתי עם זה שמדובר בסרט מחורבן ברמות שלא ייאמנו, דווקא נהניתי שיגעון.

גם מהאביר האפל נורא נהניתי, אבל זה לא חכמה, קרה לי מה שקרה בקיל ביל 1, שהאורות נדלקו ולי היה ברור שזה עתה גמרתי לראות יצירה גאונית.

אם כבר יצירה גאונית, טוב, לא גאונית, אבל אחלה ספר: ויזה לאמריקה, של חואן רקקואצה, שאצלנו קוראים לו חואן קוקרצ'ה (אנחנו משפחה נורא משעשעת, אני יודעת) עוד לא גמרתי אותו, אבל אני מאוד מאוד נהנית ממנו. בכלל אני גולשת על גל של אחלה ספרים, לאחרונה קראתי את - מארלי ואני, בעיה קטנה, נפש ערומה, עיר הגנבים, ועכשיו אני קוראת את ויזה לאמריקה ואת רשימותיו של רופא צעיר, וכולם סבבה לגמרי. זה סבבה לקרוא ספרים סבבה, רק שאין לי על מה להתלונן.

אני הרבה יותר אוהבת להתלונן מאשר לקרוא ספרים סבבה. חבל.