לשאוף לנשוף

כשפגשתי את ענת בשבוע הספר היא סיפרה לי שהיא הפסיקה להניק את הבת שלה בגיל 11 חודשים כי היא הרגישה שהילדה שלה מסתכלת בה ורואה רק ציצים, זה שיגע אותה. אז לא הבנתי על מה היא מדברת, אבל הנה, טליה אוטוטו בת 11 חודשים, ואני מרגישה שאני במצוד בלתי פוסק. מי שקורא כאן מזמן אולי זוכר שלפני שנהייתי פשטידה, היו לי בעיות די סבוכות עם תפיסת האני כאובייקט מיני, או בניסוח קצת פחות מתפלצן, הרגשתי הרבה יותר נוח בתפקידי כאישה חכמה מאשר בתפקידי כאישה סקסית. אבל עכשיו זה עבר, אני יודעת איך מרגישה אישה שהיא סמל מין לוהט, האמת? זה די מצחיק.

קודם כל, אין מה לדבר על לישון בלי חולצה. מילא בלי חולצה, אם אני לא רוצה שהזעיקה תשלוק שלוקים כל הלילה אני צריכה לישון עם חזייה, ולא הילדה הקטנה והערמומית הזאת מתגנבת ישר לציצים, והאמינו לי, לא נוח לישון רק על הצד כדי שתהיה לה גישה נוחה, לא ולא. בכלל ההנקה מגבילה קצת את חיי, ולאו דווקא כי טליה צמודה אליי כל הזמן. אנחנו כבר יכולות להיפרד לכמה שעות שבהן היא אוכלת כל מיני דברים, אבל, למשל, אי אפשר גם להסתובב בבית בלי חולצה, ברגע שהיא קולטת ציצים היא מזנקת לכיוונם ומתחילה לטפס בעוז. הנה, רק עכשיו הורדתי חולצה והרמתי אותה בידיים כדי לעבור מחדר העבודה לחדר השינה, ובלי בושה היא התכופפה, קצת הרימה את השד, והכניסה את הפטמה לפה בהבעה מהורהרת שכזאת. אני גם לא יכולה להניק אותה בלי לכסות את השד הנח, כי היא מתחילה למולל את הפטמה הפנויה באותה הבעה מהורהרת, וזה קצת מכאיב. בכלל, נראה לי שהמשפט המנחה אותה כרגע זה, "טוב שד אחד בפה משניים על החזה." בינתיים זה די משעשע אותי, אני מאוד מקווה שאני לא אגיע לשלב שאני מרגישה שזה מעיק עליי, כי בינתיים שתינו נהנות מזה מאוד.

מאוד הייתי רוצה להיות מניקנית למרחקים ארוכים. מצחיק, בהתחלה חשבתי שאם אני בכלל אניק אז מקסימום שלושה חודשים, חצי שנה כזה, והנה, עשרה וחצי חודשים ועצם המחשבה על הפסקה עושה לי קווצ' קטן בלב.

זה נכון, מה שאמרו, על הפרה והעגל. ואוי למי שיקרא לי פרה!