לשאוף לנשוף

טלולה המציאה משחק חדש ומגניב: היא מתרוצצת על המיטה, ואז פתאום משתרעת על הבטן בחיוך ממזרי, וזה הסימן למבוגר האחראי להתנפל עליה בנשיקות. היא מסוגלת לעשות את זה מלא זמן, להתרוצץ, להשתרע, נשיקות, וחוזר חלילה.

היא קצת חולולה, טלולה, מאז אתמול הבטן שלה מקולקלת, חזרנו להנקה מלאה בלבד, כי עכשיו היא לא מסכימה לאכול אפילו את הגבינה הלבנה 5% שהיא כל כך אוהבת (כן, ניסינו לתת לה גבינה 30%, ניסינו אפילו 30% במיכל של ה-5%, לא רצתה.) כל פעם שאני שומעת רעמים מכיוון הטוסיק אני מרימה, מפשיטה, מכניסה לכיור, והיא בהשלמה מכוונת את הטוסיק הקטנטן לכיוון הזרם, כאילו אומרת, "יאללה, בואי נגמור עם זה וזהו." זה לא נעים לאף אחת מאתנו, אבל חלק מהחוזה שלי בתור אמא כולל דאגה לרווחתה, גם כשזה אומר לקום בשש בבוקר ולהחליף את כל המצעים.

מאז שלשום יש בעיתונים צילומים של ילדה שנורא מזכירה לי את טליה, בגלל העיניים, כנראה. כמו כולם, בהתחלה לא ידעתי מה הסיפור ורק קיוויתי שימצאו אותה. כמו כולם למדתי היום שהיא כבר לא תחזור, ושהילדה הקטנה הזאת שכל כך מזכירה לי את הילדה הקטנה שלי כנראה לא חוותה אף רגע של אושר בחייה הקצרצרים.

פעם כתבתי שאנשים שלא אוהבים את הילדים שלהם הם אנשים חולים. היום אני כותבת את זה שוב. צריך יותר מאשר מערכת רבייה מתפקדת כדי להיות הורה, והבעיה היא שמי שמשלם בסופו של דבר הם התמימים והטהורים ביותר.