לשאוף לנשוף

בחדר ליד שוכבת פיצקולית שמנסה להירדם לצליל "ירח קירח", מהדיסק של חממה ורוטר (ותודה לקוראת אסתי שהמליצה עליו). מאתמול יש לה חום. לא משהו נורא, היא במצב רוח טוב, אני פשוט קצת מודאגת. מנסה להיות עם היד על הדופק, מתי היא מרגישה לא משהו והגיע הזמן להוריד את החום, ומתי היא בסדר למרות החום ואז אני מעדיפה לתת לחום לבשל את החיידקים הזדוניים. אלי כבר אמר שהורות היא תרגול בלתי פוסק בוויתור על שליטה. אלי, כהרגלו, צודק. בשנה שעברה לא היו משאלות והחלטות, כי עמדתי בפני הלא נודע הגדול. השנה המיני גורו שלי לימדה אותי ענווה מה היא, אז מה שאני מבקשת, אני מבקשת בדחילו ורחימו.

קודם כל, תמיד תמיד תמיד, בריאות. מצחיק איך סדר עדיפויות יכול להפוך לכל כך ברור, ואיך למדתי להכיר תודה על זה שרוב הזמן, חמסה חמסה, אהוביי ואני בריאים. שיימשך כך.

אני רוצה להיות אמא טובה, אבל לא במשמעות של אמא שמכוונת כל היום לטליה ומשמשת כשפחה נרצעת, אלא כזאת שגם ממלאת אותה בביטחון עצמי ובתחושת ערך חזקה, וגם מלמדת אותה שהיא לא האדם היחיד בעולם, וצריך להתחשב גם באחרים. השאלה היא איך מאזנים בין שני הדברים האלה. אין לי מושג, כמובן.

אני רוצה להיות בת טובה, אחות טובה ואדם טוב יותר. זה מסע לא קל לאישה וכחנית, יהירה ומהירת חימה כמוני, אבל אם זה היה קל, הייתי עושה את זה כבר קודם.

פרנסה, שתהיה פרנסה טובה יותר. השנה הייתה מאוד חלשה במובן זה. מזל שאין לי הוצאות שכ"ד וכאלה, ושהמון הוצאות נעלמו כי אין לי ממש זמן. אני רוצה להגיע למצב שבו אני יכולה לפרנס את עצמי ואת בתי בכבוד. הצעד הראשון יהיה לשלוח את טולי לזעיקון (כשאני מאפשרת לה התאקלמות כמה שיותר קלה), הצעד השני, והקשה יותר, כמובן, יהיה לנסות להתגבר על העצלות והדחיינות האיומות שלי. הגיע הזמן להתאים את עצמי לעולם ולהפסיק להתנהל בזמן אריאלה.

להמשיך להתעמל בבית, אולי להירשם ליוגה או פילאטיס. והנה החלטה שמאוד הייתי רוצה לעמוד בה: לרדת מהאובססיה בקשר למשקל. אני מידה 38-40, אני כבר הרבה יותר קרובה לגיל 40 מאשר ל-25, ואין שום סיבה שאני אשקול כמו ששקלתי בתור נערה. והגיע הזמן ללמוד שהמצב הנוכחי סבבה. אני לא רוצה להרגיש שאני עבד של המאזניים. להתעמל כן, לאכול בריא כן, אבל מספיק עם יסוריי המצפון וחוסר הסיפוק התמידי. מספיק עם הדיאטות.

כמה שיותר שמחה ושביעות רצון לכל האנשים, שיהיו כמה שפחות קשיים וצער, ושנדע ללמוד מהקשיים והצער שכן יבואו. בכלל, שנלמד  כמה שיותר, וכל הזמן נזכור שאנחנו בעצם לא יודעים שום דבר, ושנהיה בריאים, אין, בריאות זה הכי חשוב.