לשאוף לנשוף

פעם, כשהייתי ממש קטנה, אבל ממש קטנה, בת חמש לדעתי הסתובבתי עם ההורים שלי בדיזנגוף, ובאחת החנויות ראיתי חזייה אדומה מתחרה (אני זוכרת את זה, מדהים כמה מאמצים האישה המסכנה הזו נאלצה לעשות כדי להרוג את הפרחה הפנימית שלי, ועד היום, אם לאק אז רק אדום, ויש בי כמיהה גדולה לפאייטים). משכתי למלכה האם בשרוול, ואמרתי לה שאני רוצה את החזייה הזו, ושהיא תתאים לי. המלכה האם אמרה שכשאני אגדל, היא מבטיחה שהיא תקנה לי חזייה אדומה.

גדלתי, גדלתי, גדלתי עוד קצת, ההתפתחות המינית הגיעה, אבל השדיים לא, ואתם התעכבה גם החזייה האדומה. מבחינתי כל החזיות המקסימות שרואים בחנויות הן אביזר מאוד נחמד, שאין לי צורך בו. אבל חזייה אדומה המשיכה להיות משאת נפשי. היום בבוקר התעוררתי מהצעקות של המלכה האם, "אריאליטה, את ערה?", שאחריהן נפלה לי על הראש קופסה קטנה, בעיוורון גיששתי ופתחתי אותה, וראיתי בה כתם אדום, גיששתי אחרי המשקפיים, והנה היא הייתה: חזיה אדומה קטנטנה. אמנם היא לא ללבישה, אלא יש בה כדורים כאלה שעושים ריח טוב בארון, אבל אני, מכ'פת לי, יש לי חזיית תחרה אדומה!

החתונה הקרבה והולכת מוציאה ממני צדדים לא טובים. אני רגילה להיות בת יחידה, ופתאום יש את י' המהממת שמקבלת גם היא תשומת לב מאימא שלי, וכל מני עניינים מסעירים כמו לבחור שמלת כלה וכאלה, ואני לפעמים מרגישה קצת זנוחה. מה שמצחיק זה שלחתונה אני מפרגנת בשמחה, אבל מעצבן אותי שמתעסקים במישהי שהיא לא אני.

אהמ, עשיתי מבחן אישיות, וכל מה שחושבים עליי נכון, אז אני מציעה לכם להיזהר ממני:, שאני לא אחתוך אתכם, ברור?

Sociopath
You are 57% Rational, 28% Extroverted, 71% Brutal, and 71% Arrogant.

You are the Sociopath! As a result of your cold, calculating rationality, your introversion (and ability to keep quiet), your brutality, and your arrogance, you would make a very cunning serial killer. You care very little for the feelings of others, possibly because you are not a very emotional person. You are also very calculating and intelligent, making you a perfect criminal mastermind. Also, you are a very arrogant person, tending to see yourself as better than others, providing you a strong ability to perceive others as weak little animals, thus making it easier to kill them. In short, your personality defect is the fact that you could easily be a sociopath, because you are calculating, unemotional, brutal, and arrogant. Please don't kill me for writing mean things about you!

To put it less negatively:

1. You are more RATIONAL than intuitive.

2. You are more INTROVERTED than extroverted.

3. You are more BRUTAL than gentle.

4. You are more ARROGANT than humble.

Compatibility:

Your exact opposite is the Hippie.

Other personalities you would probably get along with are the Spiteful Loner, the Smartass, and the

Capitalist Pig.

מכאן:

http://www.okcupid.com/tests/take?testid=4741219933576750506

ניסיתי, קניתי את הגיליון הראשון בכיף, מתוך פרגון ושמחה על זה שגם לנו יהיה סופסוף מגזין משובב נפש. קצת התבעסתי מהתוצאה, אבל בגיליון השני גם היה ג'ק ג'ילנהול על השער, שזו סיבה ראויה לקנות מגזין (מה חשבתם, שרק אתם קונים מגזינים כי יש בחורה בביקיני על השער?) עכשיו יצא השלישי, ואלא אם מקורותיי במערכת (AKA הדיווה) לא יגידו לי שכדאי לקנות את הבאים, אני אעדיף לקנות בכסף הזה ספר, ולא להמשיך לקנות את עלמה.

הוא לא רע, שלא תבינו לא נכון, הכותבות נורא שנונות ודעתניות, אבל אם כשאני קוראת "בלייזר" אני מוכנה להתייחס בחיבה לזה שבכל שתי פסקאות צוחקים על נשים, אני לא מבינה למה כשאני קונה מגזין נשים, כל החיצים מכוונים נגד נשים, כאילו, זה הפוך על הפוך כזה? מרוב רצון להיות מגניבות, האמת התפוגגה לה שם, והשאירה מגזין שעושה לי כאב בטן, בנימה הכללית שמתרוצצת בו.

איך שפותחים את העיתון יש כפולה עם צילום של מגפיים, והמון הערות שנונות לאללה של הכותבות על המגפיים. אחר כך יש 4 ע"מ (!) על תיקים, ואז מילון סלנג מגניב כזה? בוודאי תשמחו לשמוע שאני נורא לא מעודכנת, כי אני אומרת "צינגלה", וחובבת את השיבוש הלשוני "הייתי יושנת", מצד שני, נראה לי שאני פשוט יכולה לקרוא לסלנג שלי רטרו, ואז זה בסדר.

הלאה, עוד 4 עמודים על קרמים ואיפור, עמוד של כתבה מה זה מצחיקה, שבה יש המון צילומים של גבר עם הבעה אחת, זו כנראה אמורה להיות דאחקה שנונה על אי יכולתם של גברים להביע רגשות, ואז, סוף סוף, (ע"ר) 38, כתבה, לא יפה? מייד אחריה עוד כתבה, שהרה בלאו מספרת איך היא הולכת למגידי עתידות למיניהם, כי הרי ברור שאם את רווקה, מייד תהפכי ללא ראציונאלית ותבזבזי את מיטב כספך על פותחות בקפה (וואלה, מזמן לא הלכתי לזכייעה שלי, אולי היום?) רצף הכתבות המבורך נמשך עד ע"מ 54 (לא כולל פרסומות, נו, תהיו רציניים) ואז עוד כתבה מהממת, על 30 דברים שאסור לעשות אחרי גיל 30. האמת? אני עושה את רוב הדברים האסורים האלה, למשל, לקרוא לכוס שלי בשם חיבה, לספור עם כמה גברים שכבתי, לחפש משמעות או להירטב בכוונה בגשם הראשון, אבל כנראה בגלל זה אני לא חומר מתאים לעלמה.

בגלל שהיה יותר מדי מלל, צריך לרכך את את בתשעה עמודי הפקת אופנה, בקיצור, הבנתם את הקטע? והכול שנון, נורא שנון, ממש שנון, אחולמניוקי שנון. אין לי כלום נגד שנינות, את מיטב ימיי העברתי בניסיון להיות כזו, והוא אפילו לא תמיד כשל, אבל שנינות כשלעצמה לא שווה כלום, היא דאווין מרהיב וחסר תוכן, כמו בועת סבון.

הסופר הכי שנון שאני מכירה הוא אוסקר ויילד, אבל מה שהכניס אותו אל הנצח לא הייתה השנינות שלו, אלא היכולת לראות מעבר, להשתמש בחדות הזו כדי לנתח דברים, לראות מגמות, להאיר פגמים. בעלמה כנראה הן לא רוצות באמת לגעת, הן רוצות להיות נורא שנונות ומגניבות, ואני בשלב שזה לא מעניין אותי, אז נראה לי שכאן דרכינו יפרדו, אם כבר צוחקים עליי, אני מעדיפה שכמה גברים קירחים יעשו את זה.

ברגע האחרון הצלחתי לתפוס את פסטיבל הקולנוע הבריטי בזנב. הוצאתי את המנוי מהקפאה, מסכן, היה לו קר נורא שם, ומייד ניצלתי אותו לצמד סרטים. אחד shooting dogs, על המצב ברואנדה. שמתם לב שסרטים על אפריקה נעים במבנה קבוע?

כושים מסכנים וסובלים נורא, לבנים אידיאליסטיים מגיעים לעזור, לבנים אידיאליסטיים נופלים שבי בקסמה של אפריקה (זה הקטע שאני הכי פחות מבינה בכל העניין, אולי כי אני אוהבת את הקיום שלי ממוזג ונקי), המון כושים מתים, לבם של הלבנים האידיאליסטיים נשבר (זה הקיו לקהל למחות דמעה) צופים יוצאים מהסרט, וממלמלמים לעצמם שזה ממש נורא מה שהולך שם, ואז הולכים לאכול משהו. גם הסרט הזה היה בז'אנר הקבוע.

אחרי הסרט אבא שלי סיפר לי שלפני זמן מה הגיעה משלחת מרואנדה ליד-ושם, כדי ללמוד איך להנציח. אני חושבת שזה מקסים, שאנחנו יכולים ללמד אומות שעברו רצח עם איך להנציח.

הסרט השני נקרא the good long friday, סרט מתח ישן לאללה ומופתי. משחקים שם בוב הוסקינס והלן מירן, ולכמה דקות מופיע שם בחור צעיר ומרהיב, פירס ברוסנן. הסרט היה מעולה, והמשחק היה נפלא. כל כך נפלא, שהייתה סצנה של בוב הוסקינס השמנמן והשעיר במקלחת, ואני רק רציתי לצעוק, "בוב, תקרע ממני את הבגדים ותשנגרל אותי כאן, גמד סקסי שכמותך!". מדהים אותי איך אצל שחקנים ממש טובים המראה לא משפיע בכלל על הסקס אפיל. שמעתי שבסרט החדש שלו הוא מופיע בעירום מלא, ואני מבטיחה להיות שם, בוב הוסקינס הוא הסקס איידול החדש שלי.

לכל חובב ספרות יש חלום עז שמפעם בו: שישלמו לו כדי לקרוא (לקוראת רוני ג', הם עוד לא חזרו אליי!), ואם החלום הזה לא התגשם, מייד אחריו בא החלום שיתנו לו ספרים בחינם. ספרים בחינם אינם דבר שניתן להקל בו ראש. לא מזמן התפרסם סקר לפיו בארץ אנשים בממוצע קונים חמישה ספרים בשנה, בסכום של כ-300 שקל. בי הסקר הזה עורר גיחוך עגמומי. אני לא בודקת כמה אני מוציאה על ספרים כי אני מפחדת לגלות את התשובה, כך שהאופציה לקבל ספרים בחינם די משולה מבחינתי לזכייה בלוטו.

לכן רבה ועצומה הייתה שמחתי כשגיליתי שהצטרפתי לקהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות. פירוש הדבר הוא שתודה לאל, ולריקי כהן, נציגתו עליי אדמות, מדי חודש יגיע אליי הביתה ספר שעוד לא ראה אור, ואני אצטרך לחוות עליו את דעתי, ועוד שני ספרים נוספים, במתנה. נוסף לזה, אני אוכל לקנות את ספרי הוצאת ידיעות ב-40% הנחה. עכשיו, תסלחו לי, לא, אבל אם זו לא מלכות השמיים שישוע הבטיח לחסידיו, אין לי מושג איך מלכות השמיים נראית, או יה.

עדכון בנוגע לתוכים: קראתי איפשהו שתוכים מתים על היביסקוס, לכם היום הלכתי וקטפתי להם ענף נאה של היביסקוס ודחפתי להם לכלוב. הם מתעלמים. יש לי הרגשה שהתוכים שלי קצת דבילים, לא שיש בזה משהו רע, חו"ח, פשוט, דבילים.

מדאיג: תאוות הקרב נטשה אותי. לא מעניין אותי להתווכח. זה קצת מוזר. שמתי לב לזה בפוסט השרלילה, אבל שם חשבתי שאני לא מתווכחת כי אין על מה, אבל זה נמשך מעבר לזה. החוד המרושע שלי הלך לנוח, ואני חייבת לומר את האמת, זה קצת מטריד אותי.

תיקון: אפשר להירגע, כשמעלים לי את הסעיף, הוא עוד זוכר איך לעלות.