כינוי:
Xanty72 בת: 53 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
לינקים קים קים
אתמול, אחרי המון המון המון זמן, הלכתי עם מיכל להקרנת עיתונאים של סרט. הסרט היה, מן הסתם, he's just not that into you. פשוט, מביך להודות שבזמנו הספר היה סוג של התגלות בשבילי ונורא רציתי לראות את הסרט. לגמרי לא הבנתי איך אפשר לעשות סרט שמתבסס על ספר עזרה עצמית, והאמינו לי שכואב לי מאוד לומר שספר עזרה מהסוג הנחות ביותר אשכרה השפיע על חיי, אבל הנה, עובדה.
הסרט היה... חביב. אין ספק שמרק העוף אחריו (אני חולה) בבראסרי, כשלידי ישבה בחורה שגרמה לי להשתוקק לזה שבלוגר חביב בשם מארקס יהיה בסביבה, רק כדי להגיד לי עם תיק הפראדה שלה אמיתי או לא, היה מצוין.
אבל לכבוד הספר, חזרתי לפוסט שכתבתי אז, והנה אני מחזירה גם אתכם!
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=11491&blogcode=1553115
בעקבות התגובות לטור של נשים שלא אוהבות סקס במקו חשבתי, חשבתי עוד קצת, וכתבתי טור המשך, נראה מה תגידו.
http://www.mako.co.il/women/sex-love/sex/Articles/itemId=085501d4b1d1f110VgnVCM100000290c10acRCRD
| |
טוב, אנחנו בבעיה
בשבוע שעבר נכנסתי לג'יידייט, אתם יודעים, להרגיש את הדופק, לבדוק מה חום המים, באיזה מהירות הרוחות נושבות וכל מיני כאלה. מכיוון שלא הייתי שם המון זמן, מאוד שמחתי לגלות שיש שם מין מבחן אישיות כזה שלפיו האתר יכול להתאים לי מועמדים. בהתאם להסברים, השאיפה במבחן היא ליצור התפלגות פעמון נורמלית. עשיתי את המבחן, וככל שניסיתי להגיע להתפלגות נורמלית, יצא לי התפלגות שדיים, ושדיים לא סימטריים בכלל! אחר כך הגיעו תוצאות המבחן, מהם התברר שאני נימפומנית, מכורה לריגושים, שלא מוכנה להשקיע כדי שמערכת יחסים תצליח, יותר מדי עצמאית, ומחזיקה מעצמי יותר מדי - ואני נשבעת לכם שזה מה שיצא, אני לא מגזימה, רגע, אני אנסה להעתיק את התוצאות לכאן
עכשיו, ניחא נימפומנית, מכורה לריגושים וכאלה, אבל הקטע הכלכלי לגמרי לא ברור לי. בחי אלוהים שלא ידעתי שאני מחפשת בן זוג שיסדר אותי מבחינה כלכלית, ודווקא כזה יכולתי למצוא. שנים של התעקשות קטנונית על כך שלא ישלמו עליי בוזבזו לשווא, זה ממש מצער אותי. אם יש בקהל גבר עשיר, שמחפש נימפומנית בעלת חכמת חיים בינונית, כנראה זו אני.
| |
מי רצח את סאמר?
לא מזמן ראיתי אותה ברחוב, היא שמנה ונראיתה כמו גיברת, לא כמו בחורה בת 19. משום מה היא העמידה פנים שלא ראתה אותי. לפני כן ראיתי אותה אצל אימא שלה. לא ידעתי אם ללכת על תרומת זרע או לא, והלכתי לזכייה, כדי לראות מה כוס הקפה אומרת על זה. הקטע הוא שבמקרה שלי זכייה אף פעם לא ממש קלעה, וזה אף פעם לא מנע ממני לגשת אליה כדי לנסות לקבל הצצה לעתיד. סאמר הייתה שם עם תינוקת בת שלושה חודשים, "אני שונאת את בעלי," היא רטנה וחייכה לתינוקת. "הוא מגעיל אותי," וקמה להכין לי קפה בקרקוש צמידי זהב דקים. "כמה זמן את נשואה?" שאלתי אותה, "שנה," היא ענתה, ואני חשבתי שוואלה, איך הצליח לה, התחתנה וישר התעברה. באותו יום זכייה הודיעה לי שהרעיון של התרומת זרע מעולה, ושאני אקלט בניסיון שני. נו, לא תמיד היא מפספסת. אני לא יודעת ממתי זכייה והמשפחה שלה גרים באשקלון, אני חושבת שבעלה גר כאן מתמיד, היא מחברון במקור. הילדים שלה למדו במערכת החינוך כאן, ותמיד צחקנו על זה שהם מכירים את החגים היהודיים יותר טוב מאשר את החגים המוסלמיים. קיץ אחד סאמר עבדה בחנות שלנו, אבל זכייה ביקשה שנפטר אותה, כי אם לא אבא שלה יהרוג אותה. אימא שלי לא רצתה לקחת אחריות על דבר כזה, וסאמר עזבה. סאמר הייתה תלמידה טובה, אבל בכיתה י' זכייה הוציאה אותה מבית הספר, שלא תתקלקל. "אבל למה הוצאת אותה?" שאלתי את זכייה, "באס, למדה מספיק, שתהיה איתי ותלמד לבשל, בקרוב נחתן אותה." לפעמים כשסאמר עמדה בפתח הבית מכוניות היו מאיטות כדי להסתכל, היא הייתה יפיפייה, וזכייה הייתה יוצאת אליהם בצעקות וקללות, וצועקת על סאמר שתיכנס מהר הביתה ולא תסתובב בחוץ. אתמול סאמר נרצחה. כנראה על רקע חילול כבוד המשפחה, לא יודעים מי הרוצח, ההשערות נעות בין החבר הנוכחי לבעלה שהתגרשה ממנו. ליד גופה מלאה סימני דקירה ילדונת בת שנתיים בכתה כל כך הרבה שאחת השכנות באה לראות מה קרה. בעיתון כתוב שזכייה מספרת שהמון אנשים באו לנחם אותה, ואני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה, אני כועסת מדי. יש תופעות שהן תופעות מתועבות בכל הקשר, וראוי היה למחוק אותן, רצח על רקע כבוד המשפחה - גם כן כבוד, לרצוח זה מכובד ולהזדיין לא? - הוא תופעה כזאת, ואסור לקבל אותה. בפעם הבאה שמישהו ירצה לומר מילים כמו "פוסט מודרניזם" או "רב תרבותיות", או "לקבל את האחר והשונה", שיזכור את סאמר ששילמה בחייה את מחיר הפנאטיות. שיזכור פעוטה בת שנתיים שישבה ובכתה ליד הגופה של אימא שלה.
| |
הו, שגרה
מה שאני עומדת לומר עכשיו יהיה כנראה מאוד לא פופולרי, אבל בגלל שאני ידועה בנטייה שלי ללכת למקומות שאחרים לא מעיזים להתקרב אליהם, אני אסתכן שוב: בשלושת השבועות בהם לטולי לא היה גן, היה לנו ממש, אבל ממש כיף ביחד. נסענו המון לעיר הגדולה, הסתובבנו, וגם כשהיינו בבית היה לנו סבבה לגמרי. גם הסבים שלה נהנו משנת צהריים משותפת מדי יום, בין שלוש לחמש כולם היו פורשים למיטה, סבא מצד אחד, סבתא מצד שני, ובאמצע ילדה פרושת ידיים ומבסוטית. באופן עקרוני, פתאום נהיה ממש כיף, היא כזאת ילדת פלא, באמת, אתם צריכים לראות אותה מסתובבת עם הליכון הדחיפה שלה, מנופפת ואומרת "ביי ביי" לכל מי שמחייך אליה ברחוב. או איך היא נעצרת ומצביעה לעבר עלה, ושוב אני צריכה להסביר לה שזה עלה שנשר מהעץ, ולהראות לה איזה עץ. יש לה גם מנהג מצחיק נורא, לשחק אותה גיבורה על כלבים וחתולים, אבל ברגע שהם מתקרבים אליה היא נצמדת אליי, וכשהם משתעממים והולכים היא עומדת ושואגת בעקבותיהם, "האו האו!", שזאת כנראה דרכה להגיד, "יאללה, בוא, בוא אם אתה גבר, חת'כת קוקסינל!" אז זהו, למרות שחשבתי שאני מחכה שהגן יתחיל, כשהגננת התקשרה להודיע לי שחוזרים נורא התבאסתי, ועוד יותר התבאסתי כשבכניסה לגן היא טמנה את הראש שלה בין הרגליים שלי ואמרה בנחישות "די!" אבל למרות שפחדתי שאני אצטרך לסגל אותה מההתחלה, כבר ביום הראשון הכול היה בסדר, מסתבר שהזעיקים האלה פחות אהבלים מכפי שהם נראים. אז הנה, אחרי שלושה שבועות של מקלטים ונסיעות התאווררות חזרנו לשגרה, ואני מקווה שהשגרה הזאת תימשך. מותר לייחל שזאת תהיה הפעם האחרונה, או שבמציאות שלנו אמירה כזאת גובלת בפיגור?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
