לשאוף לנשוף

בטח כבר סיפרתי את זה אלף פעם, אבל הרגע שבו חגית רוזנס, בנתב"ג, אמרה לי שהיא לומדת תרגום היה רגע של הארה. פתאום היה לי ברור שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. זה לקח קצת זמן, ועדיין זו לא פרנסתי העיקרית, אבל אני ממש מקווה שאני בדרך לשם. אני מאוד אוהבת לתרגם. אני אוהבת את החלק האפרורי והטכני בעבודה, ואני אוהבת כשזה נהיה יצירתי ואני מוצאת את עצמי מנסה למצוא את המילים הטובות ביותר. פעם פסיכולוגית שאלה אותי מה משרת החלומות שלי, "מיון כפתורים" עניתי לה בשיא הרצינות. בסוף בסוף, תרגום הוא מיון יצירתי של כפתורים.

יש לי חברה, שגם היא אישה של מילים מילים מילים, שלא מזמן תרגמה ספר והייתי בטוחה שהיא תיהנה מזה עד הגג, כמו שאני נהנית מזה. "נכון שזה כיף?" שאלתי, "לא! זאת עבודה קטנונית, טכנית, מרגיזה, שלוקחת המון זמן!" בחיי שהיה לי קשה להאמין לה שהיא לא נהנית מזה, הרי היא אוהבת מילים בדיוק כמוני, ותרגום זה יופי של משחק במילים, אבל עובדה.

בטור של יקיר אלקריב השבוע הוא איחל לבתו שתהיה מאוד מאוד יפה. יופי זה אחד הדברים שהכי מרתקים אותי. כמו כל תכונה יוצאת דופן הוא משנה את האישיות בצורה שאני לא מצליחה להבין. במשך שנים ממש נדבקתי לאנשים יפים, לא כי רציתי שהם ישפיעו עלי מטובם, אלא כי רציתי להבין מה יופי חריג עושה לבעליו. בסופו של דבר, נראה לי שלמדתי שברוב המקרים ההשפעה של היופי, בעיקר על נשים, היא מאוד בעייתית. גם אם מדובר בנשים מאוד חכמות וסקרניות, ברגע שיופיין אומנותן, משהו אצלן מאוד מתרדד. לגברים זה לא קורה, אולי כי מהם מצפים לעוד משהו מלבד יופי מלוטש. בגלל זה אף פעם לא היה עולה בדעתי לאחל לבת שלי יופי עוצר נשימה. מאוד מאוד קשה לאישה להיות מאוד יפה ושזה לא יהפוך אותה לעצלה ומפונקת. טוב נו, אני עצלה ומפונקת בלי להיות יפה, אבל אני באמת מקרה חריג. מעניין אם אשתו של יקיר אלקריב מאחלת לבתה יופי כזה, או שיש כאן הבדל בין המינים, וגברים לא ממש מבינים מה יופי מעולל.

סתם, שני המקרים האלה הזכירו לי איך אנשים נורא דומים יכולים להיות שונים. נחמד לקבל תזכורות כאלה לפעמים, זה מונע שאננות.

קופות החולים קצת קמצניות בבדיקות קרישיות יתר. צריכות להיות שלוש הפלות טבעיות לא מוסברות כדי שיאשרו לאישה להיבדק. אני רק חושבת על זה ומצטרמררת, פעם ועוד פעם ועוד פעם לראות בטא גדולה, אולי דופק או אפילו יותר, ואז שזה ייפסק, כדי שיאשרו את הבדיקה שיכולה למצוא את הסיבה. במקרה שלי, עובר שהפסיק לגדול בשבוע 28, קיסרי חירום ושלושה שבועות בפגייה היוו סיבה מספקת לאשר את הבדיקה.

עשר מבחנות היא מילאה בדם שלי, ואחר כך היה צריך לחכות. הבדיקות חזרו טיפין טיפין, והכול היה בסדר. קרה לכם פעם שחיכיתם לתשובות בשאיפה שמשהו יהיה לא בסדר? פשוט, אם הכול בסדר זה אומר שלא יודעים מה גרם לפיגור ההתפתחותי ברחם, ואז ההריון הבא יהיה מסע של פחד מהלא נודע. אבל אתמול חזרו התוצאות האחרונות, מוטציה הטרוזיגוטית בפקטור קרישה 5 ליידן. ממש מחרמן אותי לכתוב את זה. מסתבר שמדובר בפגם לא מאוד נדיר, שרוב הנשים שלוקות בו בכלל לא יהיו מודעות אליו, חלק קטן, בעיקר המונוזיגוטיות, ילקו בקרישי דם במצבים שיש בהם סכנה לקרישי דם (גלולות, ישיבה ממושכת, כאלה) וההטרוזיגוטיות גם יסבלו מזה הרבה יחסית לאוכ' הכללית, אבל פחות מהמונוזיגוטיות. ברור שאת כל זה למדתי אתמול, בקריאה שקדניות ברחבי האינטרנט.

כנראה אני מקרה קל, עובדה שההריון החזיק מעמד יפה - והתוצאה לא נתנה לי לישון כל הלילה בצרחות אימים "ניני! ניני!" ניסיתי לפנות להיגיון שלה, "ניני ישן עכשיו, אין ניני בלילה." אין הרבה דברים שיכולים לגרום לי להרגיש מפלצתית כמו למנוע ממנה לינוק, אבל רבכ, מתישהו הנקות הלילה האלה ייפסקו - ובהריון הבא יהיה די קל לטפל בזה. פשוט, נדהמתי נוכח ההקלה שהרגשתי כשראיתי את התוצאות. זה הזכיר לי את הפעם הראשונה שנתנו לי פרוזק, כמעט בכיתי מהקלה, הנה, משהו באמת לא בסדר, ויש לזה שם וטיפול, הוריי! אני מקווה שבמקרה שלי הטיפול יהיה רק אספירין ולא זריקות, אבל עוד חזון למועד, קודם שהמפלצת הקטנה תיתן לי לישון לילה שלם, רק אחרי זה נתחיל לחשוב על עוד מפלצות קטנות.

אויש, ושכחתי לגמרי לספר שאתמול היינו אצל דיאטנית זעיקים, לאור זה שהילדה לא גדלה. אני זוכרת בנוסטגליה את השיחות שניהלתי לפני שהייתי אם, "אין מה לרדוף אחריהם עם אוכל, יש להם מנגנון ויסות רעב טבעי ואף ילד לא ימות מרעב מול מקרר מלא וציצים מלאי חלב!" כל השאנטי הזה התנפץ לרסיסים בביקורת האחרונה, שבה התברר שטולו עלתה בחודש רק 35 גרם, וזה אחרי שלושה ימי עצירות, כן? מייד נבעטנו לרופאה שבעטה אותנו לדיאטנית, שנתנה לי המון המון עצות מועילות - למשל לא לתת לה לקחת שלוקים מהציצים אלא ארוחות רציניות בזמנים קבועים, להעמיד לרשותה מגוון גדול של מאכלים, לא לתת לה לנשנש אלא רק לאכול ליד שולחן עם שאר המשפחה, להוסיף לתפריט שלה מזונות עתירי אנרגיה, והכי חשוב, לא להילחץ!

אין מה לומר, עצות זהב אחת אחת, עכשיו השאלה איך מיישמים אותן, יהיה בהחלט מעניין להיות איתה מחוץ לבית ולמנוע ממנה ציצי, אני בטוחה שברחוב הישראלי, שבו לכל אחד יש מה להגיד, אני עומדת לשמוע מגוון עצות מלבבות. יהיה מעולה.