לשאוף לנשוף

בערך בשש, בעודי יושבת ומזיעה מול המחשב - אני חייבת לעשות משהו בקשר לבעלי הבית הקמצנים שלא מתקינים לי מזגן - החלטתי ללכת להתקלח, ופתאום, אין לי מושג מאיפה, פתאום קפצה לי לראש המחשבה, "עדיף שאני אתקלח אחרי שאחזור מהים." מבחינתי זו מחשבה סבירה בדיוק כמו "עדיף שאני אתקלח אחרי שאני אחזור מציד הכרישים." או, "עדיף שאני אתקלח אחרי שאצא לעדור בשדה."

זה לא שיש לי משהו נגד הים, אנחנו מתנהלים בשני קווים מקבילים. פעם בשנה אני עושה תשליך, וזהו. עוד לא הספקתי להתאושש מהמחשבה המבהילה הזאת, או למסמס אותה בתהיות מאין היא הגיעה לעזאזל, וכבר מצאתי את עצמי נדחקת לתוך הביקיני, כשהחלק העליון הציב בעיות לוגיסטיות סבוכות, שזה עוד משהו שלא אמור לקרות, לובשת גלביה, לוקחת מגבת, ועולה להורים שלי לשאול אם הם רוצים לבוא אתי לים.

ההורים שלי, מרוב הלם על השאלה שהגיעה אחרי שנות סרבנות ים ארוכות התלבשו מייד, ובאו אתי.

תשמעו, מעניין הים הזה. כאילו, במוחי הצטייר חוף פסטורלי, ובו שקט, מעט אנשים, ואני ובטני משתכשכות. המציאות הייתה שונה. המון טינופת, המון אנשים, צעקות של המצילים, וגלים, ויי, איזה גלים שיש בים!

אחרי שאיזנתי את הפנטזיה עם המציאות הלכנו אמי ואני (אבא שלי נשאר במים) לטייל על החוף.

אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשנודע לי שאני מגדלת אושר ברחמי (ביטוי סיני, לא מקסים?) היה לעבור, לצבור ולקנות כל ספר הריון שאתרע מזלו לעבור לי מול העיניים. אני יודעת, אני יודעת, הכול ברשת, אבל ברשת יש גם בכל מקום נשים משוגעות שנכנסות להיסטריה מכל דבר, ולא היה לי כוח לזה. אני רוצה לציין שבפעם היחידה שנכנסתי, לא בכוונה, לפורום הריוניות איפשהו ונפלתי על סיפורי אימה שכרוכים בלידה מאוד שמחתי על ההחלטה העקרונית הזאת. (אני חוששת שבסאגה שלנו לא יהיה פרק "על הלידה", בינתיים אני מצליחה להתעלם בעקביות מפתיעה מכל מידע בנושא. מבחינתי יש הריון ואחרי זה תהיה תינוקות. את הכמה שעות בין לבין אני מדחיקה.)

אחד הספרים הכי מוצלחים הוא "מה לצפות כשמצפים לתינוק" שמאורגן יופי וכתוב בצורה שאפילו אישה שסובלת מטפשת הריון חמורה תוכל להבין.

אה, מסימני הזמן: אתמול התכוונתי לקנות ספר שמזמן כבר רציתי, והמוכרת תלשה לי אותו מהיד ואמרה, "את משוגעת? התינוקת מתה בסוף! אסור לך לקרוא כאלה עכשיו!" שוין.

בקיצור, בספר הזה יש פרק שנקרא "ארוחות מאוזנות", שאותו, כמי שנושא התזונה קרוב למדי ללבה, קראתי בעניין רב, עד שהגעתי למשפט: "כל נגיסה נחשבת... לפני שאת נוגסת חשבי, 'האם זה המזון הטוב ביותר שאני יכולה לתת לתינוק שלי?' אם יש במזון הזה תועלת לתינוק - אכלי. אם זה רק על מנת לספק את תשוקתך למשהו מתוק או להשקיט את רעבונך - אל תאכלי."

"גבירותיי הנכבדות," צעקתי על מחברות הספר המעפנות, "כמו מה אני נראית לכן, כמו אינקובטור ענקי וזהו? לתשוקות ולחשקים שלי אין שום חשיבות?!" אח"כ המשכתי לקרוא עוד קצת, ורשימת המזונות המוצעים גרמה לי חלושעס רב - ארבע מנות חלבונים, שני מאכלים עתירי ויטמין סי, ארבע מנות סידן, ירקות עליים ירוקים או צהובים, דגנים, ברזל, אמה ודוניה. "ואו," הרהרתי, "אולי זאת דרכן לגרום לנשים הריוניות לעמל את מוחן הרופס? לעסוק בחישובי אוכל כל היום?" שלא לדבר על מזונות שלא כדאי לאכול ביחד, כי הם מבטלים אחד את השני, נגיד, ברזל וסידן, קפאין עם כל דבר פחות או יותר, ויטמין סי עם סידן, ועוד שילובים מסובכים מאוד.

מכיוון שאני טיפוס חשדן, ישר עליתי לרשת לקרוא על העניין קצת יותר (בהתאם למסמך העקרונות האישי שלי, חיפושים ממוקדים מותרים.) ועליתי על גילוי מסעיר: כל עוד אני נמנעת מצריכה מופרעת של דברים שמזיקים לפיצפיצ, היא תקבל הכול, הצרכים שלה יסופקו לפני הצרכים שלי. אני צריכה להיות במצב של תת תזונה ממש קיצוני כדי שהיא תיפגע. זה מאוד הרגיע אותי.

הרגיע הרגיע, עד ששמתי לב שזה אומר שהיא מרוקנת אותי, ועם כל הכבוד, אני מאוד מחבבת את עצמי. בכל זאת, את עצמי אני כבר מכירה, ואת הפיצפיצ עוד לא. ומכיוון שהיא גונבת לי את כל המרכיבים המזינים מהאוכל, כדאי לי לאכול נכון, בשביל עצמי.

אבל כאן כבר התחילה הפרשנות היצירתית ל"לאכול נכון", שכוללת דברים שאני ממש, אבל ממש אוהבת, ושבזמנים טרום הריוניים היו מוקצים לגמרי. נגיד גבינה צהובה, כן? אפשר להסתכל על זה כגוש שומן רווי וכולסטרול, ואפשר גם להסתכל על כל פרוסה כ-200 מ"ג סידן. כבד? אפשר לראות בו גוש כולסטרול רעיל, ואפשר לראות בו מקור מהמם לברזל. מכאן, השמיים פחות או יותר הם הגבול. עוגת גבינה כבר אינה עוגת גבינה אלא סידן, סוכר הוא אנרגיה לפיצפיצ שתוכל לזוז, קילו דובדבנים הוא כמות אדירה של ויטמין סי וסיבים (לא, לא אכלתי קילו בבת אחת, אלה השמצות פרועות!) שוקולד הוא אוצר תזונתי בלום, בורקס? סידן, אם מצרפים לזה גם ביצה אז חלבון, ואם אוכלים בצד מלפפון, הרי ברור שזה כבר ירק.

וכן הלאה וכן הלאה. מה אגיד ומה אומר, הדבר היחיד שעדיין מעיב על אושרי התזונתי זו העובדה שלמרות שהפכתי בעניין שוב ושוב  וניסיתי להיות מאוד יצירתית לא הצלחתי למצוא שום ערכים תזונתיים בביסלי גריל, אבל אני עוד אמצא.

חמסה חמסה חמסה, המי שפיר חזרו בסדר, והסקירה הגדולה הייתה גם בסדר, ובחודשיים הבאים, אי"ה, אני אשמור על קשר עם הפיצפיצ באמצעות התנועות שלה בבטן שלי, שבינתיים די עצלוליות. אומרים שהפעילות בבטן מעידה על האופי העתידי, אין לי מושג, אבל אם זה נכון, הפיצפיצ יותר סטלנית ממני, ואני לא חשבתי שזה אפשרי בכלל.

בזמנו נורא הזדעזעתי כשבמדורי הרכילות סיפרו שטומקט קנו אולטרסארונד כדי לעקוב אחרי העוברינה שלהם, היום, לאור העובדה שאם הכול יהיה בסדר חודשיים, חודשיים! אני לא אראה אותה (ועכשיו, כולם להתפלל שהדייט הבא שלנו פנים אל מול פנים יהיה רק בעוד חודשיים.) לא הייתי מתנגדת בכלל לקנות איזה אולטרסאונד משומש במצב טוב. לא שהייתי בודקת בהיסטריה. נגיד, פעם בשעה נשמע לי סביר לגמרי. אבל אין, יקר הרבה.

האמת ששקלתי לקנות סטטוסקופ, כדי לעקוב אחרי הפעימות שלה, אבל משמו אמר לי שצריך די הרבה מיומנות כדי לשמוע פעימות עובריות, ואז ראיתי מכשיר מהמם כזה שמאפשר לשמוע את הפעימות, אבל השכרה עולה 200 שקל לחודש, ורבאק, איפשהו, מישהו צריך לקבוע את גבול ההיסטריה בבית הזה!

בינתיים אמא שלי פיתחה תחביב חדש, וזה להסתובב בחנויות ציוד לזעיקים ולגלות את החידושים המסעירים שיצאו לשוק מאז שלה היו תינוקות. "יש חצי לול שמתחבר למיטה! לא תצטרכי לקום כדי להניק אותה!" "יש כרית כזאת ששמים לה סביב הצוואר, כדי לתמוך בראש!" "יש מתקן מיוחד שמניחים אותה עליו כדי שהיא לא תוכל להתהפך בלילה!" "יש כרית מיוחדת לאמבטיה שהיא לא תחליק לך מהיד!" אבל שיא השיאים הוא עולם העגלות, שנראה לה מופלא לגמרי. בינתיים היא מוקסמת מאוד מאלה עם השלושה גלגלים, ככה אני אוכל "לעשות ספורט ולהוציא את הפיצפיצ לטייל בו זמנית", יש! יש! יש! היא גם פוזלת בעניין לכיוון האלה ב-4000 שקל, אבל הטלתי עליהן וטו. רבאק, איפשהו, מישהו צריך לקבוע את גבול הטירוף בבית הזה!

מכיוון שאנחנו מאוד תקיפים באמונה שלא מכניסים שום דבר הביתה עד שהתינוק לא יוצא מהכוס של האמא שלו (שזאת אני, בואנה, זה קורע אותי כל פעם מחדש) היא נאלצת להסתפק בשיטוטים ובסקרי מחירים, אבל אני חייבת לציין שהיא הפתיעה. ממש בחשש הצעתי לה שאולי נקנה חלק מהציוד יד שנייה, כי באמת נראה לי דבילי לשלם את הסכומים המטורפים האלה, ואחרי שהיא צעקה בזעם "הנכדה שלי לא תשתמש בשום דבר יד שנייה!" שפכנו עליה מים קרים, היא התעוררה מעילפונה, והסכימה לשקול את זה. אז עכשיו היא כל היום בהומלס, בחיפושים יסודיים ביותר.

כן כן, אין ספק שעולמי הולך ונהיה מסעיר מרגע לרגע.

אבל לאנשי ה"yes" שבניכם: היום ביס 1 בשעה 19:45 יוקרן הסרט "מבפנים אני רוקד" סרט אירי מעולה, מעולה, מעולה. באמת, אחד הסרטים שהכי ריגשו אותי ואהבתי אי פעם.

אני ממש ממליצה.

http://www.imdb.com/title/tt0417791/