| 9/2005
 ישראפאב
רביט פתח את הפאב של ישראבלוג, ישראפאב להלן הנה הסיפור שלי.
איזה ערב אחד, מומי אושרי ואני נסענו לבקר את הפרויקטים שלנו. נתתי למומי לנהוג במרצדס שלי וישבתי מאחורה כמו שבוס צריך. היינו בנתניה במועדון ההימורים שלנו, ראינו שהכל מתקתק, המשכנו למכון הליווי ברעננה, אחלה עיר רעננה, אנחנו דופקים להם מחירים לאמריקאים האלה והם משלמים כמו גדולים. עשינו סיבוב פרוטקשן, יעני חסות בשפה של אשכנזים, ודוקא הכל תקתק, אף אחד לא ניסה לעשות עלינו אבו עלי, כולם שילמו, כי הם יודעים מי הבוס, יודעים עם מי לא כדאי להם להתעסק.
מפה לשם, מומי אומר לי "היורה", איך שהוא אומר, ישר אני מתכופף, תופס מחסה, שולף את האקדח ושואל "מי יורה? מאיפה?". מומי אומר לי "בוס לא יורים, זה גשם". חטפתי ת'ג'ננה, מה הוא מבלבל לי ת'ביצים? מה הקשר בין גשם ליריות? כפכפתי אותו, שיתאפס ובאתי להכנס באם אמא שלו... שכחתי שהוא הנהג, האוטו התחיל קצת לרקוד... נרגעתי. הוא מלמל משהו על זה שלגשם הראשון קוראים "יורה", אמרתי לו שבפעם הבאה ישקול מילים לפני שיתחיל לשקול שיניים. מומי בחור טוב בסך הכל, אבל מה, מדי פעם הוא מנסה לשחק אותה אינטגלינט או איך שלא אומרים את המילה הזאתי, ואז הוא מתחיל לעצבן. בדרך כלל כמה כפות מישרות אותו בחזרה. אז איפה היינו? אה... כן, אז באמת ראיתי שואלה, ירד איזה ככה קצת גשם, אבל היה כל כך חם שלא נשאר ממנו הרבה.
אז אנחנו נוסעים לנו בסבבה שלנו, כל העיר שלי. כל העיר? כל הארץ, ופתאום אושרי אומר שפתחו מקום חדש, מין פאב כזה של אבו ארבע כאלה, אלה שכולם היו מרביצים להם בהפסקות בביצפר, איך הוא אמר קוראים לזה היום... בלוגרים. הוא אמר שאלה יצורים שכל היום יושבים מול המסך של המחשב שלהם וכותבים על החיים המשעממים שלהם. האמת, גם לי יש משהו כזה, יעני בלוג, עלה לי הסעיף ובאתי לפוצץ אותו, אבל אז נזכרתי שיש לי שם דמות כזאת, איך נגיד, עדיף שלא יעלה עליה, כי זה יוריד לי את כל המוניטין שלי, אני משחק שם איזה אבו ארבע מסכן, מתרומם, אחד כזה יעני "רגיש", רק חסר לי שהחבר'ה יקחו ברצינות את הדמות שלי שם, זה יעשה בלגאן. הם לא יבינו את הקטע.
אז אנחנו מגיעים שם למקום הזה, קוראים לו "ישראפאב", הבניין כזה ג'יפה מגעיל, היה שם פעם מפעל, שילמו לי די טוב, אבל אז ביבי התחיל עם השטויות שלו והם פשטו את הרגל. אנחנו דופקים בדלת, לא פותחים. דופקים יותר חזק. כלום. פתאום מישהו שואל מה הסיסמה. מומי אומר לו שזה הבוס והבוס לא צריך שום סיסמה, ושכדאי שהוא יפתח מהר, לפני שנפתח לו את האם אמא של הצורה. הבחור דוקא מבין ענין ופותח ישר, בכל זאת, ליתר בטחון, אושרי מביא לו איזה נוגרה ידידותית לאף, שילמד לתת כבוד בפעם הבאה, הבוס לא צריך לחכות ככה בחוץ כמו כלב.
אני נכנס פנימה, והמקום, אין מה להגיד מושקע. שמו שם טונה של מסכי פלזמה, אורות, בלגאנים, מקום נחמד. המוסיקה לא משהו, להיטים עבריים יעני. אין שם אפילו טיפה של אבי ביטר או מושיק עפיה, כלום, הכל כזה אשכנזי יעני... אמה מה, בין הבלוגריות האלה לא חסרות כוסיות. אני מוצא את בעל הבית ומסביר לו את הכללים. הוא כבר שמע על הבוס, וכבר הכין מזומנים ומעטפה. הוא נראה נחמד ואני עושה לו דיל טוב, מחיר לצהובים, אבל סביר, יעני מחיר היכרות.
אני בודק את המקום, יש שם כמה קומות, אני עולה שמה למעלה, איפה שהטלויזיה, היה היום איזה משחק. את מי אני פוגש למעלה? את KaLa. היא מנסה לברוח ממני כבר הרבה זמן, אבל אין לה סיכוי, יש לי אנשים בכל מקום, אני דואג שישימו עליה עין. מישהו הולך לחטוף על זה שלא דיווחו לי שהיא שם. היא לא סתם שם למעלה, היא מתנשקת עם מישהו השרמוטה! אני מייד מסביר לבחור שהוא מתעסק עם החברה שלי. אני במצב רוח טוב, אז אני נותן לו צ'אנס לברוח לפני שיהיה מאוחר. הבחור יודע מה טוב לו, מתחפף כמו שפן, מומי קצת מתבאס, דוקא רצה להשתעשע קצת הערב... אני אומר לשרמוטה "בסוף את עוד תלמדי. את תביני שיש לך רק אותי". אושרי בנתיים שם עין על שתי כוסיות ומתחיל לדבר איתן, השרמוטות לא מתיחסות אליו. מומי מצטרף אליו ואז אני בא. אני לא מדבר הרבה, אני לא איש של דיבורים, אני שם יד על האחת הכי כוסית מהשתיים, פתאום מגיע לו איזה ארנבון קטן ומחליט לשחק אותה גבר. הוא מזיז לי את היד... אני עדיין במצב רוח טוב, אני שואל אותו "מה אתה עושה?". מה עונה לי הלבנבן הזה? "אל תגעו בהם ותזוזו מפה". הבנאדם מתעווז עלי, חבל על הזמן, אבל מה, אני באמת במצב רוח טוב, אז אני שואל אותו "אתה רוצה להסתבך איתנו?". הבנות בורחות, עכשיו אני מתחיל להתעצבן. הוא עונה לי, המסכן הזה "אני הולך ואין לי כוח לריב אתכם". אלכ אין לו כח לריב איתנו... הוא חושב אולי שאנחנו באוניברסיטה או משהו? תיכף יתחיל לדקלם לי ש"י עגנון... הבנאדם חי בסרט. בעל המקום יצא איתי גבר אז אנחנו יוצאים החוצה ועוברים את הכביש כי חראם על המקום, חדש דנדש...
הוא יוצא עם הבחורות. הוא מנשק אחת מהן, ועובר את הכביש.
מומי ואושרי כבר חמים, מתים לקצת אקשן, אבל אני הבוס ואני ראשון, אני מביא לו אגרוף ישר לאף, בועט לו בבטן, הוא לא מנסה אפילו להחזיר, מתקפל ישר, הוא נופל על הרצפה כמו איזה כוסית. כל האוונטות שלו והוא ישר נופל... אני נותן למומי ואושרי להשתעשע קצת אבל אומר להם דיר באלכ שלא ישפריץ לי דם על הנעליים החדשות שקניתי, עלו לי הרבה כסף. אנשים מתחילים לבוא, צועקים, בלגאנים, אבל אף אחד לא מתקרב, הם יודעים שלא מתעסקים עם הבוס. הבחור נהיה איך אומרים, עיסה, מתחיל לירוק דם וכאלה, אני אומר למומי ואושרי שזה מספיק, יש לנו עוד מקום לבקר בו - פתחו איזה דאנס בר חדש "התפוז המכני".
אנחנו עולים למכונית, הפעם אני נוהג, בא לי לנהוג. בדרך אנחנו שומעים את האמבולנס מתקרב, טיפול נמרץ הזמינו לו... אני לא חושב שזה יעזור לו. בפעם הבא שילמד עם מי להתעסק.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
