| 11/2003
 מסתיים לו השבוע האחרון שלי כפרילנס...
ערב טוב לכל קוראי הנאמנים והאקראיים באשר אתם.
תחילה אפתח בנושא עליו כתבתי בפעם הקודמת: לחם השאור שאני מכין. בלוגומנית בקשה הבהרות, אז לטובתה ולטובת כל שאר המעונינים, הרי המתכון ביתר פירוט:
ראשית, לחם שאור ("שאור" מסתבר בא מגרמנית), הוא לחם המותפח ונאפה ללא שמוש בשמרים סנטטיים. אני מעדיף לחם ללא שמרים כי זה יותר בריא. זוהי צורת האפייה העתיקה ביותר של לחם, אותה שיטה בה השתמשו בני ישראל, ועקב חסרונותיה (הזמן שלוקח לבצק להחמיץ), אנו אוכלים מצות בפסח...
אז הנה זה בא:
המתכון הוא לככר אחת. אני מכין לפחות שתיים שלוש ככרות, כי המאמץ השולי לכל ככר נוספת הוא די קטן, אבל מומלץ להתחיל מכיכר אחת, ורק אחר כך לעבור לייצור סדרתי...
החומרים הדרושים:
קילו קמח חטה מלאה (לא נשתמש בכל הקילו רק בחלק ממנו)
חצי קילו קמח שיפון למי שמעונין לעשות לחם שיפון
מעט מלח
תוספים כדי שלא יהיה משעמם לחיך:
אגוזי מלך
גרעיני חמניות קלופים
גרעיני דלעת קלופים
צמוקים
קואקר
שומשום
כל דבר אחר העולה בדעתכם
אופן ההכנה:
1. מכינים בצק משתי כוסות קמח חטה מלא. אני משתמש בכוס של 250cc אלה הכוסות היותר גדולות, רב הכוסות הן 200cc. קילו קמח חטה מלא נכנס בשש כוסות כאלה. את הבצק משאירים בחוץ כמה ימים עד שהוא מחמיץ, ומכאן שמו - מחמצת. זה החלק הכי קשה בכל התהליך. אם לא נותנים לבצק להחמיץ כיאות, הלחם לא יתפח ויהיה דחוס מדי (כמו שקרה לי בפעם הזאת, הוא תפח קצת, לא מספיק לטעמי). מאידך, אם נותנים למחמצת לעמוד זמן רב מדי, היא מתקלקלת ואז כל שנותר הוא לזרוק אותה לפח... מחמצת טובה היא בצק מלא בועות וריחה כמו של בירה, ולא במקרה - המרכיב העיקרי בבירה לבנה הוא חיטה.
2. לאחר שעברנו את משוכת המחמצת, כל שנותר הוא להכין בצק חדש מעוד שתי כוסות קמח חיטה מלא. את הבצק החדש מערבבים עם המחמצת (שבשלב הזה עשויה להיות קצת נוזלית), מתפיחים כשעה, ואז מחלקים לשניים. חלק אחד שמים במקרר - זאת המחמצת לפעם הבאה. מה שיפה בשיטה הזאת היא שברגע שיש לנו כבר מחמצת, ניתן למחזר אותה (כלומר לדלל אותה עם בצק חדש) פעם אחר פעם. ברגע שבצק חדש פוגש בצק חמוץ הוא מתחיל להחמיץ. בחצי השני נשתמש לככר שלנו.
3. עכשיו יש לנו בצק משתי כוסות קמח חטה מלא שריכוז המחמצת שבו הוא 50%, כלומר התערובת היא חצי בצק חמוץ וחצי בצק חדש, שמתחיל ברגע זה להחמיץ גם הוא. לבצק הזה מוסיפים לפי בחירתנו, בצק משתי כוסות קמח חטה מלא או בצק משתי כוסות קמח שיפון. חשוב להוסיף גם מלח (אני מוסיף לפי התחושה, אז אני לא יכול לתת כמויות), אחרת הלחם יצא תפל. כדאי גם להוסיף אגוזי מלך, גרעיני חמניות קלופים, גרעיני דלעת קלופים, צמוקים, קואקר וכל דבר אחר העולה ברוחכם.
טיפ: כדאי להוסיף את התוספים ביחד עם הקמח, לפני שמוסיפים לו את המים והוא הופך לבצק, זה יותר קל מאשר "לבלוע" את התוספים בתוך בצק מוכן.
הערה: קמח שיפון הוא קמח שיותר קשה לעבוד איתו מאשר קמח חטה. בהתחלה הוא לא כל כך רוצה להתבצק, אחר כך הוא נהיה דביק בצורה בלתי נסבלת, וכן הוא לא כל כך אוהב להתערבב בבצק המחמצת... אבל הוא בהחלט שווה את המאמץ.
4. לשים את התערובת המתוארת בסעיף 3 ונותנים לה לתפוח לעוד כשעה שעתיים בתוך קערה.
5. עכשיו לשים שוב, הפעם לצורה של ככר לחם, ושוב מתפיחים לשעה.
6. משמנים תבנית אפיה (אני מעדיף שמן זית כי הוא יותר בריא), מניחים את הככר על התבנית, משמנים קצת את הככר, ומפזרים מעליה שומשום.
7. מכניסים את התבנית לתנור חם (180 מעלות) לשלושת רבעי שעה. אם התנור לא מגיע לטמפרטורה כזאת, ניתן לשים על 150 מעלות לשעה וחצי.
8. רצוי להפוך את התבנית לאחר שעברה מחצית מזמן האפיה.
9. בתם הזמן פותחים קצת את דלת התנור ונותנים לככר הלחם לנשום ולהתקרר קצת. רצוי לתת לה לפחות רבע שעה, אחרת היא תהיה רכה מדי וקשה יהיה לפרוס אותה.
10. מזמינים את כל החברים לטעום, ורואים איך הלחם מתכלה תוך דקות ספורות. בפעם הבאה כדאי להכין מראש כמות מסחרית. אין הנאה כמו ההנאה שבלחלק ככרות לחם מעשה ידינו לכל החברים והמכרים.
עד כאן המתכון. אני מקווה שהוא קריא. יש לי נטייה להסחף ולהכביר בפרטים, אני מתנצל על כך.
ועכשיו לנושא שונה לחלוטין. היום היתה לי פגישה עם הבוס החדש-ישן שלי. אותו אחד (מהשניים) עימו עבדתי בתור פרילנס. הבעתי את חששותי מהמודל הכלכלי שלהם, והוא "הרגיע" אותי באומרו שגם הוא חושש, ושהוא שמח שאני מעלה את חששותי. אני מקוה מאד שיצליח לנו, אחרת אאלץ להתחיל שוב לחפש עבודה. אמנם ביבי אמר שהמיתון נגמר, אבל הוא גם מיהר למתן את האמירה הזאת למחרת...
ביבי או לא ביבי, המצב בשוק ההיטק עדיין לא מלבב, והיעדר התואר שלי לא ממש מקל על מציאת עבודה כיום.
בכל אופן, סכמנו על גובה השכר (כמעט חצי ממה שקבלתי במקום הקודם) ו... וכאן הישג גדול מאד לזכותי, הוא הסכים (לא בשמחה עלאית אמנם) שאעבוד רק ארבעה ימים בשבוע. כבר לפני מקום העבודה הקודם שלי החלטתי שאני לא רוצה לעבוד יותר משרה מלאה אלא רק 80% משרה, והנה סוף סוף, כמעט שלוש שנים אחרי, זה מתאפשר לי. אמנם הוא לא ממש שמח לתת לי את האפשרות הזאת, אבל אני ממש ממש מתכוון לאחוז בה בשתי ידי. לא ברור כמה קורעת תהיה העבודה הזאת (הוא צופה קריעה די רצינית לפחות בחצי השנה הראשונה), והאפשרות לצמצם את זה רק לארבעה ימים בשבוע היא הישג אדיר בשבילי. כבונוס נוסף, העבודה היא בבני ברק - מול קניון אילון, ואני הולך לסוע אליה בכל יום ברכיבה על אופניי לאורך פארק הירקון. כבר היום הגעתי לשם על אופניים, מה אומר ומה אדבר, תענוג עילאי. גם כושר גופני, וגם נסיעה בנוף ירוק לאורך נחל הירקון. טבע הוא מצרך נדיר במחוזותינו, והמחשבה שמעתה ואילך ארבעה ימים בשבוע אני אראה ירוק (לפחות בהלוך), מאד משמחת אותי. גם טבע, וגם כושר גופני בעת ובעונה אחת. אין מאושר ממני.
ביום ראשון הבא עלינו לטובה, ככל הנראה אתחיל. ומהשבוע שאחריו, יום ראשון יהיה היום החופשי שלי.
שיהיה לי בהצלחה :-)
נראה לי שזה הכל להיום. בא לי לכתוב עוד המון, אבל אין לי מושג על מה, אז זה יחכה לקטע הבא.
ערב טוב לכולנו, וסוף שבוע מהנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
