| 11/2003
 חזרתי הביתה
שבת שלום לכלכם, קוראי באשר הנכם.
היום יום שישי. עוד מעט קט נכנסת השבת ומצב רוחי מרומם. הבוקר התחיל בהשכמה בשש ורבע, קילוח-גילוח, מדיטציה קצרצרה (עשר דקות, לא יותר), התארגנות ולבר-אילן לשיעור נאי. המורה איחר בחצי שעה. הוא היה בטוח שקבענו בשמונה וחצי והיה מרוצה שהגיע בזמן... השיעור התחיל רק בעשרים לתשע, כי אני לא ידעתי שהוא הגיע... היה שיעור טוב. המורה מדהים. בחור צעיר, בגילי (שלושים זה עדיין צעיר, נכון?). אי אפשר לכעוס עליו. פשוט אי אפשר. הוא כזה חמוד, שקט, רגוע, כריזמטי, שפשוט לא יכולתי לכעוס עליו. כעסתי עד לרגע שנכנסתי לחדר, לשיעור. היום הוא נתן לי נאי אחר, והצלחתי סוף סוף להפיק יותר משני צלילים. ייקח עוד זמן עד שאשלוט בכלי הזה, אבל אני מתחיל לראות את האור. אני יודע שנאי הוא כלי קשה (כי ניסיתי ללמוד לבד ללא הצלחה :-)), לכן יש לי סבלנות. ייקח כמה שייקח, בסוף נלמד להסתדר זה עם זה (הנאי ואני). בעקבות השיעור שהתאחר, הגעתי להרכב כלי ההקשה באיחור של שעה. נותרה רק חצי שעה לתם השיעור. המורה שמעביר את ההרכב, גם הוא בחור צעיר וחמוד, שאל למה הגעתי כל כך מאוחר, אבל נתן לי להכנס. נוכחתי לדעת שלא הפסדתי הרבה מבחינת החומר, אם כי הפסדתי שעה של תרגול בדרבוקה. משם לשיעור תיאוריה. בכיתה של שיעור תיאוריה, היה עדיין הרכב כלים מלודיים. שאלתי חבר לשיעור שיצא משם אם הם סיימו. הוא אמר שלא, אבל אני יכול להיכנס. לא הספקתי לשים את הדברים, ישר גויסתי להרכב. בדיוק היה חסר להם מתופף ששולט במקצב של 10/8... לא במקרה אני מכיר מקצב כזה (סמאעי ת'קיל שמו, והוא נמנה על המקצבים האהובים עלי), ומייד שולבתי בנגינה. היה תענוג, עד שהמקצב התחלף ל3/4. אין לי בעייה גם עם 3/4, אבל היות ולא היו לי תוים, פשוט לא הבחנתי שהתחלף לו הקצב :-). העירו לי, ותיקנתי את הטעות במקום. אחר כך שיעור תאוריה... המורה כשרוני בצורה לא רגילה, שולט בעוד, בכינור ובמיתרי קולו. הבעייה אתו היא, שהוא מבין האנשים שזה בא להם בקלות (כך לפחות אני חושב). הוא חי את המוסיקה, ולכן קשה לו להבין איך אנשים אחרים לא מבינים ישר על מה הוא מדבר... בכל אופן, הוא מתחיל להבין את הקבוצה, ומשתפר משיעור לשיעור. היום היה לי רגע קט של תהילה, כשעניתי לשאלתו וזיהיתי את הטטראקורד (במוסיקה הערבית "ג'נס", עם חיריק ושווא), אותו סימן על הלוח, נכונה. אין לי מושג איך... פוקס לא נורמלי :-). יצאתי משם בתחושת התעלות מאין כמותה. המוסיקה היא חלק בלתי נפרד מחיי. התגעגעתי כל כך לנגינה בהרכב. בנערותי ניגנתי בתזמורת הנוער העירונית נהריה. ניגנתי שם מכיתה ו' עד י"ב, בקלרנית. והיום בחיי הבוגרים, אני מתגעגע לתזמורת. לאו דוקא לתזמורת הנוער העירונית נהריה, על מנצחה המטורף (מאז ועד היום...), אלא בכלל להוויה, לנגינה בקבוצה, בה סך כל מרכיביה גדול פי עשרות מונים מערכם הכולל בנפרד. יש משהו כל כך נעים בנגינה בצותא. היום גם הרגשתי איך צלילי העוד של המורה לתאוריה נוגעים בנימי נפשי. אין מה להגיד, חזרתי הביתה. זה הבית החדש שלי בכל הקשור למוסיקה. בית חם ונעים.
שתהיה לכולנו שבת שלום.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
