יומנו של אסףיְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: |
| 10/2005
 מכבסה קטנה ומטריפה
ערב טוב.
אתמול כתבתי קטע של קצת באסה. זה היה הסוף של הבאסה. מייד אחר כך תליתי את הכביסה ובא לציון גואל.
אני כל פעם מופתע מחדש מההשפעה שיש לכביסה עלי. אולי כדאי שאשקול פתיחת מכבסה :-).
אתמול בלילה פתאום השתחררתי מהבאסה. פתאום דברים התחילו ללכת. פתאום חזרה אלי ההרגשה שאין דבר שאני רוצה ואיני יכול לעשות. קמתי בבוקר, למעשה זינקתי מהמיטה, בהרגשה טובה. שמתי פעמי למשרדים של נתיבי אויר טורקים לרכוש כרטיסים לתורכיה (מה לעשות אני מאיית לפי תעתיק ערבי והם לפי התעתיק של האקדמיה). כן, כן, אני הולך לבלות בתורכיה בשבועיים הקרובים. ממשרדי חברת התעופה, המשכתי לעבודה. הגעתי באחת עשרה וחצי. רק בסוף היום גיליתי שהבוס בכלל בחופש. היום עבר עלי בכיף. אני מתחיל ממש לאהוב את הפרויקט הנוכחי שלי. אני אמור לכתוב משחק מאפס. המשחק הוא משחק קלפים מוכר. המשחק נחמד והפרויקט מאד מאתגר. אני צריך להסיר את החלודה הרבה שיש לי מ++C, אני צריך ללמוד תכנות בסביבת חלונות, משהו שמעולם לא עשיתי, ובנוסף יש לי להרים משחק מאפס. אני אוהב את זה. הפעם האחרונה בה כתבתי משחק מאפס היתה בחברה הקודמת בה עבדתי "זד מובייל". עשיתי אתנחתא קלה לראות אם הם עדיין קיימים... מסתבר שעדיין יש להם אתר. השאלה היא אם עדיין עומד מישהו מאחורי האתר. לפי רשימת הפרויקטים שלהם, לא היתה הרבה תנועה שם לאחרונה. למה זה אכפת לי? לא אמור להיות אכפת, פשוט הם היו קצת מגעילים אלי, אז... נעזוב את זה. אני אהיה חיובי ואאחל להם שיהיו נחמדים, הוגנים ומצליחים, בסדר הזה בדיוק. בקיצור, מתפזר שכמותי, מאז ימי "זד מובייל" לא עשיתי משחק מההתחלה ועד הסוף ועכשיו זה קורה. עדיין יש סיכון שהמכרז לא יסגר וההסכם לא ייחתם, אבל נראה שהבוס אופטימי, אז גם אני. לרגע תהיתי אם אני לא חושף יותר מדי פרטים, אבל לא. טוב, ליתר ביטחון אני הולך לצנזר את הפרטים שנוגעים לשם המשחק. הסרתי. אז לא תדעו מה שם המשחק לעת עתה מצטער :-).
בכל אופן, ההתעסקות עם המשחק נחמדה. היום קראתי את החוקים שלו. לאט לאט אני מתחיל להבין את החוקים, אז אולי המחשב יפסיק לקרוע לי את הצורה... חיפשתי גם קוד חופשי קיים של המשחק כדי שאוכל להתבסס עליו ולחסוך בזמן פיתוח. אני שוב נסחף לפרטים שוליים. אז אצמצם לחוויה שלי - אני נהנה מהפרויקט. קיבלתי משהו שייחלתי לו זמן רב. זה משהו שגם יתרום לי לקורות החיים ויגדיל את יכולת התעסוקה שלי בעתיד. זה מצחיק ואירוני - דווקא עכשיו כשכבר די ברור לי שהמקום הזה ככל הנראה הולך להיות מקום העבודה האחרון שלי בהייטק, נפתחות הזדמנויות שחיכיתי וייחלתי להן זמן כה רב. כמובן שהחיים חזקים יותר מכל תכנון, ואף אחד לא ערב לי שזה באמת יהיה מקום העבודה האחרון שלי בהייטק, ולכן זה לא רע שתהיה לי עוד פסקה בקורות החיים, ויהיה לי נסיון בעוד תחום מבוקש.
לאחרונה אני שם לב שאני מתקשה ליישם את ה"כאן ועכשיו" עליה כתבתי עד לא מזמן. הראש שלי טרוד במחשבות כל הזמן. המון המון מחשבות סרק. דוגמה קטנה: בדרך הביתה מהעבודה ניסיתי לתכנן מה אעשה כשאגיע הביתה. רציתי לעשות הרבה דברים ולא ידעתי מה אעשה קודם. כשהגעתי הביתה הכל התבהר תוך כמה דקות. רוב האופציות נשרו להן בזו אחר זו. מה המסקנה? המסקנה ידועה - כבר כתבתי עליה כמה וכמה פעמים: אין טעם לתת פול גז בניוטרל. לחשוב מחשבות סרק מטרידות במקום להתרכז בדיווש ובנוף. במקום להתאחד עם הטבע, מוחי טחן מים. למען האמת, בחלקים נרחבים מהנסיעה הייתי מאד מרוכז. חלק מהדרך רכבתי מהר. רכיבה מהירה בחושך מצריכה ריכוז רב, ולכן היא מאפשרת לפחות מחשבות תועות להפריע (למעשה גם "מחשבות טועות" נכון באותה המידה). כשאני רוכב מהר, רצוי שאהיה מרוכז, אחרת זה עשוי להיגמר במתפרת וולפסון... הם אמנם עושים את עבודתם נאמנה, אבל זה לא תענוג גדול לבלות את המשך הלילה מדמם בהמתנה לצילומים רופאים וכו'.
שוב אני חש איך אני הולך ומתדרדר. שוב אפרוש בשיא (למרות שאת השיא כבר עברתי - אז בואו נגיד לפני השפל).
אני לא בטוח שאספיק לכתוב כאן לפני הנסיעה, לכן אאחל לכם כבר עכשיו צום מועיל לצמים מבינינו וחג סוכות שמח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
