יומנו של אסףיְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: |
| 10/2005
 תרפיה כביסתית
צהריים טובים.
שבוע חדש התחיל.
קמתי היום בבוקר לאחר מאמצים. נמנעתי מלהביט בשעון כדי שלא אתחיל להיכנס לחישובים שידכאו אותי מחדש. היו לי חלומות רבים כיאה למי שישן עד שעות הבוקר הלא כל כך מוקדמות. נראה לי שהמפתח לזכירת חלומות הוא הפרעות שקוטעות אותם באמצע וכאלה יש בשפע בבוקר היפואי. על אף ריבוי החלומות אני זוכר רק שברים מהם.
החלטתי לקפל סוף סוף את הכביסה. ההתעסקות בכביסה עושה לי טוב. לא רק קיפלתי את הכביסה, אלא גם פרקתי סוף סוף את התיק מהנסיעה לתורכיה. עשיתי טיפה סדר. טיפה בים הבלגאן שיש לי בבית. אני מתחיל לחשוב שאולי כדאי שאלכלך יותר בגדים... תמיד נראה לי שסל הכביסה לא יתרוקן לעולם ואז אני מתחיל לכבס מכונה - שתיים וזהו, הוא כמעט ריק לחלוטין.
עדיין יש בגדים שזקוקים לכביסה ביד. אלה תמיד מחכים אצלי חודשים. אין לי סבלנות לזה, למרות שזה עניין של חצי שעה לכל היותר.
אחרי הכביסה ונוהל הבוקר (צחצוח, גילוח, קילוח) שמתי פעמי לאבו - חסן הידוע בפי היהודים בשמו עלי כרואן. משולש (חומוס-פול-מסבחה) השביע אותי עד תום. עד עכשיו הוא יושב לי בבטן. ממנו המשכתי לדואר לקחת את הצ'קים שהזמנתי. להבא אזכור לא להזמין אותם בדאר רשום, זה גורם ללחץ מיותר. דאר רשום זה בדרך כלל סימן מבשר רעות - צו מהצבא, קנס כזה או אחר, או גרוע מכך אזהרה לפני פתיחה בהליך משפטי זה או אחר. הפעם אלו היו רק צ'קים. אתמול כששוחתתי עם אחותי בטלפון והיא סיפרה על הצ'קים שלה נזכרתי על מה ולמה הדאר הרשום ונרגעתי. סניף הדאר של יפו, בשדרות ירושלים, הוא מקום עצבני. אחד מהפלאים של רשות הדאר הוא הגמישות שלהם - הם דואגים שתמיד תמיד יהיה תור. לא משנה כמה אנשים יש, תמיד יהיה תור. אם יש הרבה אנשים - ישימו יותר פקידים, אם יש פחות, יורידו פקידים, העיקר שלא יהיה חס וחלילה מצב בו אנשים מקבלים שירות מהיר מדי... אני בכל אופן הייתי בתור של קבלת דאר רשום, וזה דוקא היה תור קטנטן.
שמח וטוב לב ומצויד בשני פנקסי צ'קים, שמתי פעמי לכיוון הים. היום יום חורפי כזה ובניגוד לשנים עברו, ובלי קשר למזג האויר, מצב רוחי מרומם. יש משהו מדכא בחושך של החורף. מאידך יש משהו משמח בחיות של הטבע בחורף. הגשם מביא אחריו פריחה רבה. הרחובות נשטפים, הים סוער וגועש. הטבע חי. בדרך, בעודי הולך לאורך הים, התחיל גשם. תחילה טפטוף קל, ואחר כך טפטוף קצת פחות קל. בנמל תל יפו, תהיתי היכן המקום של יאיר דלל. שמעתי שיש לו זולה בנמל אבל אף פעם לא מצאתי אותה. היום היתה לי הרגשה שאמצא אותה. ידעתי שדוקא כשלא ממש יעניין אותי למצוא אותה היא תופיעה. היום היא אכן הופיעה. עברתי לידה כל כך הרבה פעמים ומעולם לא הבחנתי בה עד היום. היום ראיתי את השלט על יד הדלת הנעולה "אלמיה". מצחיק. אמנם בהליכה ברגל קל יותר להבחין בפרטים, אבל עברתי שם כל כך הרבה פעמים, ברגל ובאופניים ורק היום נגלה לפני השלט. כפי שכתבתי מעל, לא מעניין אותי כרגע באופן ספציפי המקום שלו. חשבתי בתקופה מסוימת להצטרף להרכבים שהוא מנחה, אבל הבנתי שזה לא מתאים לי לאחר ששמעתי אותם בהופעה.
אני ממלא פה פסקאות, מכביר במילים ולא אומר כמעט כלום. כן, עכשיו התעורר לו המבקר הפנימי שבי. אותו אחד שאף פעם לא מרוצה. תמיד יש לו טענות.
נראה לי שאני והיומן שבים להיות חברים בשבועות הקרובים. הגיע הזמן לשוב לטיפול. אני משתדל למצוא את התמהיל הנכון כדי שלא אשקע כאן ביומן ובאתר. הסיסמה של ישרא "החיים הם כאן" אומרת הכל. היא גאונית. יש בה אמת צרופה, ציניות והומור, הכל ביחד. החיים של רבים מאיתנו מתועדים כאן. רבים מאיתנו מעבירים חלק נכבד מחייהם בתיעוד ובקריאה על החיים של אחרים. וההומור הוא בדיוק בעובדה שהחיים הם לא באמת באתר אלא בחוץ. אני משתדל לא לשקוע לתוך האתר...
ניסיתי לברוח, אבל מישהו בי מכריח אותי להתמודד. היו בחלומות שלי הלילה/הבוקר מוטיבים של פספוס. איני זוכר על מה ולמה, אבל היו שם התרחשויות וארועים בהם נשארתי מאחור. נראה שאלו ספיחים מהנסיעה לתורכיה. היה גם קלרנית תורכי באחד משברי החלום שאני זוכר. הוא היה בתוך קופסה (מזוודה כזאת של קלרנית), מורכב כמעט עד תום למעט חלק אחד שלו. לפני שפתחתי את הקופסה הוא הציץ ממנה והיה מהסוג המתכתי. כשפתחתי את הקופסא הוא היה מעץ ושלב אחד שלו לא היה מורכב. הוא היה גם עקום קצת. מעניין מה זה בא להגיד לי... החיים יפים. החיים מאתגרים. הריקנות של אתמול הולכת ודועכת. אני מקווה שהיא לא תחזור אלי הערב.
ההליכה לאורך הים עשתה לי טוב. הידיעה שרק אני מוציא את עצמי ממצבי הרוח האלה, יש בה בו בזמן משהו מעודד מאד ומשהו מתסכל מאד. מעודד אותי שאני מסוגל לצאת מזה. מתסכל אותי שרק אני מסוגל לזה, שכן כשאני בתוך מצב רוח דכאוני, לרוב איני מסוגל למשוך את עצמי החוצה.
עד כאן לעכשיו.
שיהיה לנו יום נעים, נחמד, פורה ומהנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
