יומנו של אסףיְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: |
| 2/2006
לבד מול בדידות
יום שישי בערב.
חזרתי מבר אילן, הלכתי לירקן היקרן, שאני קונה אצלו בדבקות מפני שהוא נחמד ויש לו סחורה טובה, קניתי קצת פירות וירקות להשלים את המלאי, עצרתי אצל אבו חסן, קניתי חומוס פול וחומוס מסבחה להנעים את השבת, קראתי קצת והלכתי לישון את שנת אחר הצהריים על הספה בסלון.
כרגיל קמתי אחרי כמה שעות כשכבר היה חשוך.
יש לי עכשיו המון זמן פנוי, לכאורה חלום, אבל אני עסוק בפחדים ובתחושת בדידות. שני אלה הם חברים טובים, הולכים טוב ביחד - הפחדים והבדידות.
חשוב לי מאד ללמוד לחיות עם עצמי בשלום. אני רוצה שהלבד לא יהפוך לבדידות. לבד ובדידות הם שני דברים השונים בתכלית זה מזה.
בדידות חשתי פעמים רבות גם בעת שהייתי נשוי. בדידות היא תחושה שאינה תלויה בחברת אדם זה או אחר. היא תחושה שנובעת מכך שאיני אוהב את חברת עצמי מספיק.
היום הלבד שלי חשוב לי יותר מאשר בעבר. היום אני מבין כמה חופש הלבד הזה מעניק לי. מבין ועדיין נופל לבדידות המרה. אני כל כך רוצה לשחרר את הפחדים האלה. הם לא עוזרים לי בגרוש. ההיגיון יודע שאין להם שום מקום.
אני אפרוט אותם עכשיו, כי זה עוזר:
הפחד הראשון והגדול הוא שאכנס לברוך כלכלי.
הפחד השני הוא שלא אצליח למצוא עבודה בתחומים שקרובים לליבי.
הפחד השלישי הוא שאמצא את עצמי שוב בתפקיד היטקי ולא יהיה לי פנאי לדברים שאני אוהב.
אף אחד מהשלושה אין סיבה רצינית לקיומו.
תמיד אוכל לצמצם הוצאות, לרדת ברמת המחיה ולהסתדר.
גם אם לא אצליח למצוא עבודה עם נוער בסיכון או עם אסירים או כל דבר אחר בתחום הזה שקרוב לליבי, אוכל עדיין לעשות צעדים בכיוון.
גם אם אמצא את עצמי שוב בהיטק, אדאג לתנאים טובים, לארבעה ימי עבודה בשבוע ושישאר לי זמן לעיסוקים האחרים שלי.
העניין הוא לעמוד מאחורי ההחלטה שלי ולצאת מהמעגל הזה - עבודה מבאסת בהיטק - עזיבה - עבודה מבאסת בהיטק - עזיבה וחוזר חלילה.
אני יודע שאני יכול להמשיך בשגרה הזאת שנים. אני יודע שזה לא היעוד שלי בחיים. אני רוצה לעשות משהו משמעותי בחיים שלי והיטק הוא לא משהו משמעותי מבחינתי. היטק היה משמעותי לו הייתי מפתח משהו שתורם לחברה בצורה משמעותית. לעשות עוד משחק שיעזור לחברות הסלולר לסחוט כספים מהורי הילדים של חברת השפע המערבית הוא לא משהו משמעותי מבחינתי, למרות שמבין כל עבודות ההיטק, זה אחד הדברים היותר יצירתיים שמתכנת יכול לאחל לעצמו.
עכשיו לעניין אחר שונה לחלוטין - היום אחר הצהריים, סיימתי את הספר "תולדות האהבה" של ניקול קראוס. הסופרת היא אמריקאית והיא ילידת שנתון מתחתי - 1974. היא יהודיה והיא לא מסתירה את הנושא בכתיבתה. הספר מדהים. קניתי אותו בעברית בטעות. אני מעדיף לקרוא ספרות שנכתבה באנגלית בשפת המקור, אבל הוא היה במבצע והיתה המלצה חמה של צוות החנות ופשוט לא הבחנתי שהוא ספר מתורגם. התרגום לא רע בכלל, אבל עדיין אני חושב שאשים יד על המקור שלו ואקרא אותו שוב, הפעם באנגלית.
לאלו מכם שבדומה אלי חושבים לקרוא אותו בשפת המקור הספר נקרא "The History Of Love" ושם הסופרת באנגלית הוא Nicole Krauss. אני ממליץ עליו בחום. חיפשתי אותה באינטרנט ולא מצאתי את כתובת הדוא"ל שלה, אז כתבתי לאחת מהוצאות הספרים שפרסמה את הספר וביקשתי שיעבירו אליה. אני מקווה שזה בדיוק מה שהם יעשו.
אני מקנא בסופרים כמוה, שיכולים לכתוב כל כך יפה, כל כך רגשי, כל כך מקסים.
כשאני מנסה להגיע אל הרגשות שלי, אני תמיד מעמיס בפרטים על גבי פרטים על גבי פרטים. אני מתעודד מהידיעה. היכולת לשים את האצבע על התופעה הזאת, היא זאת שמאפשרת לי להשתנות. השינוי יקח זמן. אני יודע שיום אחד כשלא כבר לא אתן על זה את הדעת, פתאום אגלה שגם אני מסוגל לכתוב בצורה יותר רגשית ופחות טכנית. היום הזה עוד יגיע.
עכשיו אני הולך לפרסם את הקטע הזה, ואז אנגן קצת ואלך לבקר מישהו.
שתהיה לכולנו שבת שלום,
שבת של אושר, הנאה וחדווה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
