| 3/2006
 מתכונים לבקשת הקהל ותובנות לבקשתי
לבקשת קוראת חדשה שקפצה לבקר ונשארה, אתחיל במתכונים.
היא ביקשה מתכונים פשוטים.
הבישול שלי תמיד נראה לי פשוט, אבל ייתכן שאני טועה.
אני אענה אל האתגר ואתחיל מהקליל מאד אל הקליל פחות.
חומוס עושים באהבה או לא עושים בכלל, כך טוענת הפרסומת של צבר. בנאלי ככל שזה ישמע, אני מרחיב את זה לגבי אוכל בכלל. למען האמת, זה מומלץ לכל תחום בחיים - לעשות כל דבר באהבה. אוכל הוא אחד מהתחומים בהם האהבה מאד מאד בולטת - כשמבשלים בחוסר חשק, האוכל יוצא מבאס. אני לא מדבר כאן בהכרח על אהבה רומנטית, אלא על האהבה לתהליך הבישול עצמו - להנות מהתהליך.
עכשיו לעסק:
אתחיל בדברים קטנים שעושים נעים בעיניים.
עגבניות - מדי פעם מתמזל מזלי ויש לי זמן לארוחת בוקר וגם חברה ראויה לארוחה.
אני לא מחזיק הרבה ירקות במקרר מפני שאני חי לבד והם לא מאריכים ימים. עגבניות כמעט תמיד יש לי.
לוקחים עגבניה חותכים אותה לפרוסות. מניחים אותן בצורה החביבה עליכם על צלחת (אני אוהב לסדר אותם בעיגול). בוזקים זעתר ופלפל גרוס. מוסיפים שמן זית מעל, והרי לנו עגבניות משודרגות. ניתן להוסיף גרעיני צנובר, עלי ריחן, אגוזי מלך וכל דבר אחר העולה על דעתכם. כל המרבה הרי זה משובח. זה נעים לעיניים ונטעים גם לחיך.
פוזילי ערביאטה - פוזילי הוא סוג של פסטה שצורתה כצורתו של ביסלי גריל. זאת פסטה שלא מבשלים אותה יותר מדי, היא אמורה להיות קצת קשה. אישית אני מעדיף פסטה אורגנית מחיטה מלאה, ניתן להשיגה בחנויות טבע. פוזילי ערביאטה היא פסטה חריפה. אני לא שולט באיטלקית מי יודע מה לבושתי כי רבה, וזאת למרות שסבי ז"ל יליד איטליה, ובכל זאת נראה לי שערביאה פרושו ערבית. אם אני טועה, עמכם הסליחה.
האטריות: מכינים את הפסטה לפני ההוראות שעל גבי האריזה. למי שאין הוראות על גבי האריזה - מרתיחים מים בסיר. שמים קצת מלח (אני נוהג לשפוך קלות ישר מהשקית, מי שממש חסר ביטחון - כף שטוחה ולטעום את המים שלא יוצאים מלוחים מדי). מוסיפים את האטריות, מכסים את הסיר ומחכים עד שיתרככו. איך יודעים שהתרככו? טועמים אחת עם מזלג.
מכבים את האש, שופכים את המים ושוטפים את האטריות במים. כדאי מאד לרכוש מסננת לפסטה. היא לא עולה הרבה והיא עושה את החיים הרבה יותר קלים. בהום סנטר מוכרים כאלה מסננות.
ועכשיו לרוטב:
הרוטב לוקח הרבה זמן, לכן כדאי להתחיל להכין אותו במקביל לאטריות, אפשר אפילו להתחיל פני הכנה האטריות.
חותכים שלושה בצלים גדולים לקוביות. חותכים ארבעה פלפלים חריפים לחתיכות קטנות.
מטגנים את הבצלים והפלפלים במחבת גדולה (רצוי ווק) עם שמן זית.
בנתיים כשכל העסק מיטגן לו, חותכים בטטה קטנה או חצי בטטה גדולה לקוביות קטנות.
חותכים שלושה גזרים לקוביות קטנות וחותכים שלושה ארבעה קישואים ל... ניחשתם נכונה קוביות.
כשהבצל משחים מוסיפים את הבטטה אחריה את הגזר ואז את הקישואים.
אם הבצל משחים מהר, ניתן להוסיף קודם את הבטטה ואז להתפנות ולחתוך את הגזר ולאחריו את הקישואים. סדר הכנסת המוצרים נובע מזמן הבישול הדרוש לכל אחד מהם בכדי להתרכך.
לוקחים 5 עגבניות גדולות וחותכים אותן לחתיכות. אין טעם להשקיע בחיתוך מדויק ויפה מפני שגם ככה הן מתכווצ'צ'ות בבישול והופכות לנוזליות.
לוקחים ראש שום, מקלפים וחותכים את השיניים לפרוסות קטנות ומוסיפים.
הבישול פוגם בערכו התזונתי של השום, לכן אני מוסיף חצי בשלב הזה ועוד חצי לקראת הסוף.
נותנים לרוטב לבעבע, מתענגים על הריח הנפלא וטועמים מדי פעם.
כשהירקות כבר רכים והעגבניות כבר מזמן רוטב נוזלי, מוסיפים תבלינים.
הגישה שלי לתבלינים היא מכל הבא ליד ולפי מצב הרוח. אני שם מלח, בהרט, כמון, חוואיג', לפעמים קינמון, כורכום. לא חייבים לשים את כולם. אפשר לגוון, לעבוד עם הרגש.
אחרי התבלינים בא התור של הכוסברא והפטרוזיליה.
קשה לי לתת כאן כמויות. קוצצים כמה גבעולי כוסברא ומוסיפים לרוטב.
קוצצים כמות גדולה פי שתיים עד שלוש של פטרוזיליה ומוסיפים גם אותה.
עכשיו אנחנו לקראת סוף הבישול, עכשיו זה הזמן להוסיף את חצי כמות השום שהשארנו בצד.
נותנים לזה להתבשל עוד קצת, מורידים מהאש.
יוצקים על האטריות או לחילופין מערבבים את האטריות ברוטב, אוכלים ומתענגים.
אוקי, לא להרביץ לי, הבטחתי משהו פשוט וזה לא נראה כל כך פשוט אחרי שרושמים את זה.
זה פשוט, תאמינו לי :-)
אני אנסה את מזלי בשנית עם אורז:
אני אוהב לבשל אורז מלא. הוא יותר בריא מאורז לבן ולחיכי הוא גם יותר טעים.
אני אוהב לערבב כמה סוגי אורז ביחד.
לעסק:
לוקחים שנים בצלים גדולים ושניים שלושה פלפלים חריפים. חותכים את הבצל לקוביות קטנות ואת הפלפלים חותכים לחתיכות קטנות. מטגנים בתור הסיר עם שמן זית.
בנתיים משרים בתור כלי שטוח כוס וחצי אורז בסמטי, מלא, אורגני וחצי כוס אורז אדום, מלא אורגני (יש כמה זנים וכמה משווקים, לא כל כך משנה איזה מהם).
כשהבצל משחים, מסננים את המים מהאורז, מוסיפים את האורז לסיר ומטגנים אותו קלות.
מוסיפים לסיר ארבע וחצי כוסות מיים (שתיים ורבע כוסות מים על כל כוס אורז).
עכשיו חותכים בטטה לקוביות ומוסיפים.
חותכים גזר ל... ומוסיפים.
חותכים קישוא ומוסיפים.
מי שעקב אחרי המתכון הקודם, יזהה כאן מוטיב חוזר. אודה ולא אבוש - כל הבישולים שלי מבוססים על אותו עיקרון - כל מה שיש במקרר לתוך הסיר...
לא לשכוח להוסיף קצת מלח, ושוב אומר - מי שחסר ביטחון שיוסיף כף שטוחה ויטעם את המים. חשוב לציין שהמים מתאדים והמליחות עולה, אז לא להגזים עם המלח.
חשוב מאד - מרגע שהמים רותחים, לא נוגעים יותר באורז, לא מערבבים אותו בשום פנים ואופן. עירבוב בשלב הזה יגרום לשבירת גרגרי האורז ונקבל דייסה, אמנם טעימה, אבל נוזלית.
חותכים ראש שום.
כמו במתכון הקודם, מוסיפים חצי וחצי שומרים להמשך.
לקראת סוף הבישול כשהאורז מתחיל להסתדר בתוך הסיר בצורות גאומטריות מוגדרות, חותכים כוסברא ופטרוזיליה ומוסיפים לבישול. עכשיו הזמן להוסיף תבלינים כאוות נפשכם (פירוט במתכון מעל).
קצת לפני שמכבים את האש מומלץ לבזוק מלמעלה שקדים ואגוזי מלך. המרקם הקשה שלהם מהווה ניגוד לרכות של האורז ומשפר מאד את הטעם.
בבישול אורז יש מילכוד - לוקח למים הרבה זמן יחסית להתאדות, ואחרי שהם מתאדים הוא נשרף בצ'יק.
בדרך כלל מה שקורה, זה שאני מתחיל לקשקש בטלפון עם מישהו, שוכח את האורז, ואז מריח שהקרקעית מתחילה להישרף. אין בזה שום אסון, אם מרגישים את זה בזמן... מי שחסר סבלנות ועפיפון, נא להישאר בקרבת מקום, כדי שאפשר יהיה להריח כשזה מוכן.
שמים בצלחת וסוחטים לימון מעל. לימון סחוט משדרג את הטעם בצורה שלא תיאמן, את הטיפ הזה אני חב לאקסית שלי - אשתי לשעבר.
את המתכונים הבאים אשאיר לפעם אחרת.
אשמח למשוב על המתכונים האלה, לגבי בהירות הכתוב ולגבי התוצאות.
עלי לציין שהמתכונים ניתנים כמו שהם (AS-IS), והכותב (אני) אינו אחראי לכל נזק גופני, נפשי ו/או חומרי העלול להיגרם לכם או לבני ביתכם כתוצאה ממילוי הוראות המתכונים בקפידה יתרה או בזלזול גמור.
זאת היתה תוספת כסת"ח :-)
עכשיו לתובנות.
זה יהיה קצר כי אחרי המתכונים אין לי כח להרחיב - זכיתם.
יצא לי לפגוש חברה לפני כחודש. במהלך השבת אותה בילינו יחד, שוחחנו רבות.
היא אמרה משהו מאד מעניין שלקחתי לתשומת ליבי ומאז אני הופך בו חזור והפוך.
היא אמרה שאל לנו להזדהות עם כל דבר ודבר שאנחנו עושים.
אני אנסה להסביר את זה וכן להסביר איך למעשה היא נתנה שם למשהו שאני חש כבר שנים.
אתן דוגמא:
יש אנשים שמגדירים את עצמם לפי המקצוע שלהם - "אני מתכנת", "אני טייס", לפי התואר שלהם - פרופסור, דוקטור, אלוף הארץ וכו'.
גם אני נוטה לעיתים להציג את עצמי כמוזיקאי, מתכנת או כל דבר אחר.
העניין הוא, וכאן אני מגיע לעיקר, שיש כאלה שמזדהים עם הגדרה זאת או אחרת. הם חיים אותה.
זה יכול להיות מנהל גדול שחי את הפוזה מעבר לעבודה.
זה יכול להיות גם הזדהות עם מצב נתון - כעס, עלבון וכו'.
אני מדבר כאן על היכולת להביט בדברים מהצד ולא לחיות אותם בתוך ההגדרה.
הגדרה מאד רווחת היא של אנשים המגדירים את עצמם כקורבן ומזדהים עם תפקיד הקורבן.
איכשהו אני מאד מתקשה להעביר את התובנה הזאת אל הכתב וזאת למרות שבזמן ששוחחנו עליה הדברים היו לי ברורים מאד.
אני אספר איך זה נוגע לי ספציפית ואולי כך אוכל להעביר את כוונתי בצורה ברורה יותר:
מהילדות ועד היום היו לי תחומי התענינות רבים.
זה התחיל בבית הספר בנטיות ראליות והומניות בעת ובעונה אחת.
זה המשיך בשעות הפנאי עם אהבה לספורט ולמוזיקה.
וזה נמשך גם היום.
אני אוהב לתכנת ואני גם עובד בזה. אני מתכנת בעיקר בג'אוה ולכן מתייגים אותי ישר כמתכנת ג'אוה.
עם זאת אני לא מזדהה עם תפקידי כמתכנת אני לא רואה שום צורך להיצמד דוקא לג'אוה בתור שפת תכנות, אבל גם לא מרגיש שמתכנת הוא המקצוע והיעוד שלי בחיים. אני שם כרגע. אני אסף (וגם זה לא משהו מוגדר), שכרגע הוא עובד בתור מתכנת.
אני אוהב לרכב על אופניים לעבודה ואנשים שואלים אותי למה אני לא רוכב בזמן הפנאי שלי.
התשובה מאד פשוטה - בשבתות אני אוהב לצאת עד מאוחר ולנוח בשבת עד מאוחר. אני לא מרגיש שבתור רוכב אופניים אני מחויב להתנהגות כזאת או אחרת האופינית לרוכבי אופניים.
כנ"ל לגבי המוזיקה - גם בתור מוזיקאי אני לא מרגיש מחוייב לשטאנץ זה או אחר.
אנשים נוטים להגדיר את עצמם ואת הסובבים אותם בהגדרות שונות ואז לתייג, לסווג ולמיין...
עכשיו משכל הסביבה מוגדרת, ישנן ציפיות מאיתנו שנתנהג לפי ההגדרות והתיוג שהחברה נתנה לנו, כדי שניתן יהיה לצפות את התנהגותנו בקלות.
למרבה הצער, רובנו צפויים גם ככה.
אני אדם מאד שבלוני. אני משתדל לשמור על אורח חיים מאד קבוע, כי השגרה עושה לי טוב.
אני זקוק למסגרות כדי לבעוט בהן.
מה שהבנתי היום, זה שלמעשה, ברגע שאני עצמי מתייג ומסווג בן אדם (יהיה זה גבר או אשה), אני חדל לראות בו פרט יחיד וייחודי. מרגע זה ואילך, אני מצפה ממנו להתנהגות מסוימת ולא שם לא יותר לפרטים הקטנים שמבדילים אותו מהסובבים אותו - למה שהופך אותו למי שהוא.
אני שונא שמתייגים אותי.
אני עצמי לא מסוגל ולא רוצה להגדיר את עצמי. אני מתכנת, רוכב אופניים, מוזיקאי, בשלן, בלוגר, ועוד ועד ועוד. אבל למעשה אני לא אף אחד מהם. מחר אני יכול להפסיק לרכב את אופני. אני יכול לסגור את הבלוג ואני יכול לעזוב את עולם ההיטק, ועדיין אשאר אני.
מגוון התחומים בהם אני מתעסק מקשה תמיד על הסובבים אותי בסיווגי. קשה להם לשים אותי במשבצת המתאימה כי אני מתאים לכמה וכמה משבצות, אבל למעשה לא מתאים לאף אחד מהן.
היה משהו עמוק הרבה יותר בשיחה ההיא המדוברת בינינו, משהו שאני מתקשה להעבירו לכתב ברגע זה.
אחזור לנושא הזה בפעם אחרת, כשיכולת הביטוי שלי תהיה טובה יותר.
בנתיים אאחל לכולנו שבוע פורה ומהנה.
עוד משהו קטן לסיום היום ה' באדר. זה אומר שבעוד חמשה ימים יחול יום הולדתי על פי התאריך העברי.
חז"ל אמרו "משנכנס אדר מרבין בשמחה", מזג האויר יפה. השמש זורחת, צאו החוצה, נשמו אויר צח ושמחו.
החיים כל כך יפים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
