יומנו של אסףיְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ:
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ:
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם: |
| 3/2006
 דיכאון קיומי
מזה זמן מה אני נע בין דכאון להפוגה.
מדי פעם יש היי קטן ואז שוב אני שוקע.
היום הכאב ממש בלתי נסבל.
אני מתחבט בעניין כבר זמן מה ורק היום נפל לי האסימון.
הכאב מוכר עד לזרא.
פתאום הבנתי. פורים מתקרב ויום הולדתי מתקרב.
בפורים לפני שנתיים התחיל מה שהקיץ את הקץ על נישואי.
ביום הולדתי לפני שנתיים ניסיתי לשוא להציל את נישואי.
את גרושתי הכרתי בפורים לפני שמונה שנים. מסיבת הפורים בה הכרנו היתה ביום הולדתי.
מדי פעם אני משלה את עצמי שכל עניין הפרידה ממנה כבר מאחורי.
מדי פעם אני מקבל תזכורת כואבת עד מאד ששום דבר עוד לא מאחורי.
בשנה שעברה חגגתי את החופש.
השנה אין לי כוחות לעשות מסיבה.
אני לא בטוח שאחגוג בכלל.
אני רוצה לחגוג מצד אחד.
מצד שני אין לי כח לארגן כלום.
אני חש ריקנות עצומה.
אין לי כוחות לעבור שוב את הכאב הזה. אני לא יודע למה הוא החליט להתדפק על דלתי דוקא עכשיו.
אני לא יכול לברוח מעצמי. הכאב הזה מלווה אותי לכל מקום.
אורח לא קרוא שבא לבקר ולא מבין רמזים. הוא גם לא מבין אמירות ברורות. הוא פשוט התנחל לו. תקע דגל.
אני מקווה שמחר בבר אילן תהיה לי הפוגה ולו לכמה שעות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
