אוכל הודי הוא אוכל מרזה. תסתכלנה בהודו וראנה כמה הם רזים. אבל אוכל הודי כאן הוא כמשל. כשם שהודו היא משל לכל העולם, השלישי, כך גם אוכל הודי הוא משל לאוכל מהעולם השלישי.
המאפיין המרכזי של אוכל הודי הוא היותו חריף. חריף מאוד, אפילו. ואוכל חריף מאוד הוא גם מרזה מאוד. מכמה וכמה סיבות.
ראשית, אי אפשר לאכול ממנו הרבה. לאחר זמן מסוים הפה והלשון מתחילים לעלות באש. מובן ששריפה זאת גורמת להפסקת האכילה. ישנם אף כאלה שמתחילים לרוץ למקור המים הקרוב כדי לכבות את השריפה. לכן, לא אוכלים הרבה אוכל הודי מלכתחילה.
השריפה בפה ובלשון מובילים לדרך נוספת להרזייה. הדרך להפסיק שריפה היא באמצעות מים. לכן, כשאוכלים הודי שותים הרבה. כבר הסברתי כאן כיצד משתייה מרובה מרזים, ולכן זאת הסיבה השנייה שאוכל הודי מרזה.
ישנם אנשים שהשריפה אצלם כה חזקה שהם מאבדים את הרצון לחיות. ומובן שדיכאון, אצל חלק מהאנושות, לפחות, עוזר בירידה במשקל. הבעיה, שחלק אחר משמין כשהם בדיכאון, לכן בידקו זאת לפני כן.
אבל בכל מקרה, השריפה בפה, השתייה המרובה והרצון להפסיק לחיות גורמים לעוד תוצאה דיאטטית חיובית אחת לפחות. אחרי אוכל הודי אין שום יכולת לאכול קינוח. הפה והלשון, בעקבות האוכל ההודי, לא מסוגלים לטעום דבר. חוש הטעם מושבת. השבתה זאת אומרת שמיד לאחר האוכל ההודי לא נרצה לאכול שום קינוח, וכולנו יודעות שקינוחים הם המאכלים שבגללם משמינים (מי שאוכל ארוחות מסודרות ולא רק קינוחים).
מי שקראה בין השורות ואת השורות ראתה שישנה גם השפעה לטווח ארוך. אוכל הודי משבית את הלשון והפה, כלומר את חוש הטעם, לפחות לשבוע. השבתה זאת מורידה את כמות האכילה, כי כולנו יודעות שכשאוכלים אוכל טעים אוכלות יותר. כך, האוכל ההודי פוגע לנו בתחושת הטעם ולכן נאכל פחות.
אגב, בניגוד לתפיסה המתמטית הרווחת, אוכל הודי המרובה בתפוחים אינו מכפיל את כמות ההרזייה.
מחר, או פעם הבאה, אי"ה בלי נדר, חטיף הדגנים וכיצד הוא מרזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
