לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ספירת הקלוריות שלי

מדי יום אפרסם מה אכלתי ואיזה ספורט עשיתי. מרזי מורית בבלוגוספירה. בתקווה שתתמכו! You’re living for nothing now, I hope you’re keeping some kind of record


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

8/2010

מאכלים מרזים (ג') - חטיפי דגנים


לחטיפי דגנים יש מעלות רבות. כולנו יודעות שהם עשירים בדגנים מלאים, ודגנים מלאים עשירים בסיבים תזונתיים, וסיבים תזונתיים עשירים בלהפעיל את המעיים. לכן, חטיפי דגנים מפורסמים כמאכל מרזה.

 

אבל זוהי אינה הסיבה שחטיפי דגנים הם מאכלים מרזים. כולנו יודעות שהפיקציה של דגנים מלאים היא פיקציה של התעשייה לחסוך בעלויות של זיקוק וסינון הדגן. במקום לבור את המוץ מהתבן, את השאור מהעיסה, את הטעם מהחיים, הם לוקחים את כל הדגן כמו שהוא. הרבה יותר עבודה זה לקחת רק את החלקים המועילים בדגן. אבל לא, בימינו, דגן מלא הוא הכי בריא, וגם הכי מעט עבודה לחקלאים ולתעשיינים.

 

אז אחרי שהפרכנו את פיקציית הדגן המלא, נשאר להסביר מדוע חטיפי דגנים הם מרזים. ובכן, לאכול אותם זה לרוב כמו לאכול דבק. כדי שהדגנים יתחברו אחד לשני מחברים אותם באמצעות סוכר דביק במיוחד, שגורם לכך שהפה עצמו נדבק תוך כדי אכילה. חוויית אכילה גדולה אין כאן. כמו התפוח, גם כאן צריך לפתוח את הפה הרבה פעמים וחזק כדי שאפשר יהיה לאכול את החטיף. הדבק מדביק את הפה, וגורם לו להיסגר ולא לאפשר למאכלים אחרים להיכנס.

 

כיוון שהדבק עשוי רובו ככולו מסוכר, אזי חטיפי הדגנים לרוב מתוקים עד כדי בחילה. בחילה מובן שטובה מאוד להרזייה (אין כאן המלצה להמשיך מן הבחילה להקאה, הקאה אינה טובה להרזייה, וכמוה גם בולימיה ואנורקסיה, שאינן בריאות כלל ואינן טובות לבריאות או להרזייה). בחילה מעבירה את הרצון לאכול להרבה מאוד זמן, וכיוון שחטיף הדגן מעורר בחילה שכזאת, הוא מרזה.

 

כדי לעכל את הדבק המסוכר, שמחבר בין הדגנים השונים, שרוב בני האדם לא מסוגלים לעכל בלי הדבק הסוכרי המחבר ביניהם, וגם הם עצמם לא אמורים להתחבר אחד לשני, וודאי לא למאכל, צריך כמויות מסחריות של מים. אחרת הפה מואס בסוכר הדביק שמנסים להכניס לתוכו. כמו שהסברתי אתמול עם האוכל ההודי, אחד היתרונות של אכילת מאכלים הדורשים מיים מרובים, זה הרזייה באמצעות ריצה.  

 

קוראות בלוג זה יודעות שרק חטיף דגנים עם שוקולד הוא כזה הנכנס לפה שלי. אבל אפילו זה לא עוזר. נכון, ההתמקדות בפירורי השוקולד עוזרת מאוד. אבל חטיף הדגנים באופן כללי גורם לחוסר חשק לאכול לזמן ארוך. הסוכר הדביק גרוע כמעט כמו צמר גפן מסוכר, ומעביר את החשק לאכול לזמן ארוך. העברת החשק לאכול, כמו שכולנו יודעות, מאוד מרזה.

 

אולי מחר אשתף במאכל היסטורי שהוביל להרזייתי, אבל בשיטה מאוד לא חיובית, ואולי לא.

 

אגב, נשמח לשמוע מכן, בתגובות למטה, עוד הסברים דומים למאכלים מרזים דומים. מאכלים מרזים טובים במיוחד שתציעו יפורסמו בהמשך הסידרה, עם מתן מקור והפנייה לכותבת.

 

נכתב על ידי , 18/8/2010 23:50   בקטגוריות עצות ודיונים לאמצע היום, אופטימי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




כינוי: 

בת: 20




6,226
הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס , פילוסופיית חיים , תחביבים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגלוריה האפי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גלוריה האפי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)