נכון, רובינו מעדיפות קטיפה שחורה (בגירסא יפנית לאות הזדהות ((עם חוסר הזמן לחפש את הגירסא המקומית בגוגל))), אבל באמריקה הם מעדיפים קטיפה אדומה.
השבוע סוף סוף אכלתי עוגת קטיפה אדומה. שמעתי שבישראל יש עכשיו מקומות שמציעים את עוגת הקטיפה האדומה בצורת קפקייקס. השבוע סוף סוף אכלתי עוגת קטיפה אדומה. ניסיתי להימנע מכך ככל יכולתי. אבל המארחת התעקשה שנאכל זאת. המסעדה הייתה ידועה במאכל זה, בקינוח זה. ניסינו לרמוז לה שזהו מאכל מאוס. אפילו רמזנו שהמתכון הוא בעיקר צבע מאכל. הרבה מאוד צבע מאכל. צבע מאכל אדום, יאמי, טעים!!! מי אינו אוהב צבע מאכל אדום? כולנו אוהבים צבע מאכל אדום. ועוד במשקל. כלומר, בכמויות מסחריות. אבל היא לא הקשיבה, התעקשה להזמין את עוגת הקטיפה האדומה.
מה נאמר ומה נדבר, תמלא פינו שירה, ובטנינו תהילת צבע המאכל האדום. אבל אין מה לעשות. עוגת הקטיפה האדומה אדומה בגלל צבע מאכל אדום. בלי צבע המאכל האדום היא מזכירה עוגת חנק או עוגת ספוג. ועם הצבע האדום היא מזכירה בדיוק את אותו הדבר. זוהי עוגת ספוג צבועה בצבע אדום בוהק. לא טעים, ואה כן, לא כל כך בריא.
אם אתן לא מאמינות שצבע מאכל הוא המרכיב העיקרי בעוגת קטיפה אדומה, הידועה גם בשם רד וולווט, הנה מתכון.
ואם אתן לא מאמינות שצבע מאכל אדום עלול להיות מסוכן, נו באמת!
ואם אתן לא מאמינות ששטות זאת, כלומר עוגות קפקייקס בצבע אדום מזעזע, עשתה עלייה לישראל, דברים גרועים יותר עשו עלייה מאמריקה לישראל.