אין בכוונתי לדבר על הזוועות המוזיקאליות בשיר "כשאתא קאן" של נינט. אדבר על דברים אחרים.
בואו נתחיל מדיקציה - "כשאתא קאן" כלומר בעברית כשקאן מגיע הוא משפט ארמי שיבהיר את כל שיבוא אחריו. כך נפתח השיר. במקום לשיר "כשאתה כאן" עם הדגשת המלרע, השיר נפתח בהדגשת המלעיל.
אבל השם "כשאתא קאן" מאוד מתאים לשיר הזה. אמנם אביבוש לא יודע שאת שמו של ג'ינג'יס מתרגמים בעברית לחאן ולא לקאן, אבל המסרים שהשיר מעביר מזכירים גבר דמוי ג'ינג'יס חאן ואישה שהיא שפחתו.
מובן שתפקידה של האישה לרצות - לעמוד בכל רצונותיו של הגבר "אתה אוהב אותי נקיה" ולכן האישה מתנקה.
האישה גם לא אמורה לשאול שאלות "אני גם לא שואלת אותך."
לא אתייחס לכל ההתייחסות הטבעית לאשה - חלק מהטבע - חיה וכו'.
שתי השורות הבאות הן המחרידות בשיר:
"אני מקיאה את כל מה שאכלתי.
אתה אוהב אותי נקייה."
השורה הראשונה היא שורה שמעודדת אנורקסיה. הקאה היא לא תופעה בריאה, בוודאי כשהיא קשורה לאהבה ולגוף. אדם החש צורך להקיא כדי לרצות אדם אחר אינו בריא בנפשו. אהבה כזו אינה בריאה. זכורה לי אותה אישה, אנורקטית, שבן זוגה רצה שתעשה ניתוח להגדלת שדיים. ברור שהקשר בינם היה מופרע.
אבל יש כאן דבר חמור יותר מהעידוד לאנורקסיה. עצם התפיסה של אוכל כדבר מזוהם - הצמדתה של ההקאה לניקיון היא מחרידה. ממתי אוכל, הדבר שנותן כוח, אנרגיה, חיות הוא משהו מזוהם? איך להקיא הופך להיות דבר טוב - דבר מנקה?
לאביבוש, זמר המחאה, ונינטוש, שניכר בה שהקיאה הרבה כדי להגיע למעמדה הנוכחי, הפתרונים.
במלים אחרות, השיר הזה, על מילותיו והמסר שלו מחרידים וראויים לגנאי. מובן שמיצובם של השני ככוכבי נוער בעלי השפעה על עשרות אלפי צעירים וצעירות הופך את נזקו האפשרי של השיר לגדולים הרבה יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
