ואוו.
לכל הבלוגרים הקטנים שברגעים אלה ממש כותבים פוסט על כל מה שהם חושבים ו/או מרגישים:
תמשיכו!
כל עוד יש לכם סבלנות לזה...
אני יושבת עכשיו בבית שלי ומסיבות כאלה ואחרות החלטתי להיכנס לבלוג..
זה פשוט מדהים.
אפשר להגיד שאפילו מרגש...
לחשוב איך החיים השתנו מקצה לקצה, איך אני השתנתי ועל הסביבה אפילו אין מה לדבר!...
להציץ בבלוג בפוסטים שפירסמתי כשהייתי בת 15 (לפני 6 שנים) - זה מטורף!
יש מקרים שזה קצת מביך, המחשבה הזאת של "איך העזתי לכתוב דבר כזה?!" אבל אסור למחוק כלום.
הבלוג הזה זה אני.
הבלוג הזה, הפוסטים הטובים יותר, הטובים פחות, התמונות, הרגשות והסיפורים - זה פשוט הזכרון שלי ממני!
אז היום אני כבר לא גרה עם המשפחה, עברתי לאריאל..
משרתת בצבא כבר שנתיים וחצי (קצינה בצה"ל) ומחכה לתפקיד הבא בקוצר רוח!
אז בלוגרים קטנטנים- תמשיכו לעדכן! תכתבו מכל הלב!
זה באמת שווה את זה!!
ולגביי הבלוג הזה: אני לא יודעת אם באמת אמשיך לעדכן אותו - אבל הוא תמיד ישאר שם כדי להיכנס ולהתרגש מחדש!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
