פותחים את המרתף

זה כבר כמה שנים שאני נוסע לסיני בפסח. מפקיד במעבר הגבול את צרות היומיום (כולם חושבים שזה מס מעבר. טעות. זה עבור שמירת חפצים), מגיע לחוף, ושורץ. בטן-גב-בטן-גב. ג'וינט, ים, קצת עוף-טחינה-סלט. החלק הקשה ביותר בחופשה הוא לנפח את המזרון’ uואפילו לזה נמצא מזור לאחרונה – משאבה. בקיצור, מנוחה. השנה נשארתי בארץ, והיה חופש אקטיבי לאללה: כנס ג'אגלינג, חברים בדרום, חברים בצפון, עלייה לקבר של סבא. אשכרה לא נחתי...

וזה לא שאני מתלונן, פשוט הרבה מהדברים שתכננתי לעשות נפלו בין הכיסאות (של האוטו). לא כתבתי כאן, אפילו לא פרק של הברווז, לא סיימתי לעשות סדר בדיסקים שלי, שלא לדבר על המתקן החדש שמחכה להרכבה, ולמרות שהספקתי לסיים ספר, הרי שרק אחד ועוד קצר. ואם כבר מדברים עליו, אז...

מגיע לי מז"ט: סופסוף, אחרי כחצי שנה, סיימתי ספר! "להיות שם", יז'י קוזינסקי. מיוחד מאוד. מומלץ בחום.

הסדר היה משונה: מבורדק, קריאה מאוד משונה בהגדה -עם דילוגים וחוסר מעקב, והמון רעש שנוצר בעיקר על ידי ילדים קטנים. אולם ברם, לסדר הזה הוזמנו זוג דיכפינים (או דיצריכים, אני לא בטוח): עוזרת הבית של אימי ודודתי, ובעלה. מדובר בזוג אוקראינים, והבחור הספיק עוד להיות חבר המפלגה הקומוניסטית בימיה האחרונים. היה מעניין לדבר איתו. הוא מזכיר את הקומוניזם בנוסטלגיה, ועושה רושם שלא רק מטעמי "היום חרא". הוא מדבר על משהו שמזכיר את הקיבוץ, רק בגדול. קופה משותפת, הכל (לימודים, השכלה גבוהה, ביטוח בריאות וכו') בחינם, ממש "תן כפי יכולתך, קח כפי צורכך". כמובן שהיו סיבות שהמשטר נפל, והיו גם בעיות קשות כמו, נניח, צנזורה או הגבלה על היציאה המארץ. ועדיין, הרושם שלי היה שהחיים במשטר הקומוניסטי היו מחורבנים למדי. הוא העביר תחושה שונה לחלוטין. החיים היו הרבה יותר מסודרים: אם למדת באוניברסיטה, הלכת להיות מנהל במפעל. אם עבדת קשה, התקדמת בתפקיד. הביטחון היה יותר גדול. היה מעניין.

כנס הג'אגלינג היה מוצלח מאוד. קודם כל, כבר שכחתי כמה יפה הסחנה. לא הייתי שם יותר מעשר שנים, וחבל. פשוט מקום מקסים. מעבר לכך התחזקה דעתי שכל המעורבים בתחום הם אנשים נחמדים. זאת נשמעת אולי אמירה משונה, אבל ככה זה. הסתובבו שם מקצוענים ברמות הגבוהות ביותר שיש (אנשים שעושים ג'אגלינג עם חמישה קלאבים מאחורי הגב, שלושה כדורים בעיניים עצומות, תשעה כדורים וכיו'ב), ואין שום בעיה לגשת, לשאול, להתיעץ. הכל ברוח טובה. פשוט מקסים. אולי פשוט צריך להעביר לשרון-מופז-בוגי סדנת פסינג (מסירות), עדיף בהשתתפות עראפת ואבו עלא, זה יגביר את רוח הצוות ובטוח שירגיע אותם.

בסוף היום היתה תחרות של תרגילים בשלושה כדורים. תחרות כזאת היא מסוג האירועים שמאוד קשה לתאר במילים (הוא לקח את הכדור ביד ימין, זרק אותו מעבר לכתף שמאל, הסתובב...), ולכן אסתפק במילה אחת: וואו!. חובה בכל בית.

נדמה שהשנה לא חגגו את חג הפסח בתל אביב, או לפחות לא כהילכתו. תמו הימים שהיה צריך להקפיא לחם או לקנות בירה מראש. כל סופר מכר פיתות, כל מסעדה הגישה לחם. ושיהיה חג שמח.

ואי אפשר בלי מכבי: יצאתי מהמגרש (כן כן, הייתי מנוי העונה. תאכלו ת'לב) רטוב מזיעה, צרוד לגמרי, ותשוש כמו אחרי מסיבת טראנס שנמשכה חמש שעות. היה גדול, מדהים, יוצא דופן בצורה...יוצאת דופן. חוויה. ורק לחשוב מה קטנטון הוא המרחק בין הניצחון המופלא הזה להפסד מבעס...

תוספת מאוחרת, אבל אני מרגיש חייב -

הסטיקר הכי מוצלח שראיתי לאחרונה:

פינוי מאחזים - סבבה אגוזים.