פותחים את המרתף

אתמול הייתי בהופעה של שוטי הנבואה בהנגאר 11. למה ומדוע תשאלו? בעיקר בגלל שאחריהם הופיע טלווין סינג'. אם הייתי צריך להגדיר אותו במשפט הייתי אומר שהוא הגירסא הדיגיטלית לזקיר חוסיין, אבל הוא יוצר כל כך רב גוני שאני עושה לו עוול קל.

הגענו קצת לפני עשר, ולאחר ברדק קטן מהצפוי קיבלנו את הכרטיסים שהוזמנו בטלפון. בחוץ, כיאה להופעה של שוטי הנבואה, מכרו פיתות עירקיות עם לבנה, כשהמסעדה המאולתרת עוצבה כזולה בסיני. בפנים, ההאנגר הלך והתמלא בעיקר בצעירים שנראו כיוצאי סיירות הודו מובחרות.

בשלב מסויים ניגשתי לקנות שתייה ולידי עמד עלם צעיר ומחוצ'קן. הברמנית ביקשה ממנו תעודת זהות. הראה לה. אמרה לו שבתאריך הלידה כתוב "שנת 86". כן, ענה לה במבוכה מהולה בגאווה של "הגעתי לגיל", שלושים למרץ 86, כבר עברנו את התאריך.

בתחילה עלו להופיע להקה שאת שמה איני יכול לבטא (למעשה, אני פשוט לא יודע אותו, אבל זה הרבה פחות דרמטי...). המוני מתופפים ניגנו מוזיקה לא רעה, שאני בטוח שלא מעט אנשים התאמנו הרבה מאוד זמן כדי לנגן אותה כך, רק שמה לעשות, היא פשוט לא מענינת. העצוב הוא שכל ארבעתנו (זוגתי ועוד שני חברים) לא ידענו שאלו בכלל לא שוטי הנבואה, וכשהם סופסוף ירדו קיווינו שהינה, יעלה ויבוא הטלווין, אולם ברם עלו ובאו השוטים.

להקה סימפטית, השוטים. המון אדם (מתחילים בשמונה, בשלב מסוים הצטרפו עוד שלושה [אחד עשר איש על הבמה!]), בצורת ההופעה הם מזכירים להקת ראפ - שלושה סולנים שלא מפסיקים לזוז על הבמה, מניפים ידיים, תנועות גוף וכיוב. המוזיקה משתנה: בתחילת ההופעה היה בהם משהו פשיסטי: אם היו לוקחים את המלל ומחליפים אותו בצעקות בגרמנית, הם היו מהמיטב של הרוק הפשיסטי העכשווי. אח"כ הם שילבו רגאי, ראפ, היפ הופ, ואפילו שיר שמזכיר את סוניק יוט'.

שלושה וחצי סולנים, חמישה נגנים, שילובים ווקליים לא רעים. כאמור, בסה"כ להקה נחמדה.

לפני השיר האחרון טלווין עלה וביצע איתם אילתור - הוא בזוג טאבלות, אחד מהם בווקאל שנשמע פקיסטני משהו, עידן רייכל בקלידים - היה מדהים. אחד הטעים היפים בערב, ובלי ספק הטוב עד לאותו זמן.

הם ירדו, עשר דקות החלפת ציוד, חצי מהקהל הלך הביתה. יופי, יש מקום.

על הבמה מוקם ציוד די ג'יי כפול, וזוג טאבלות. אליהם נוספו שניים: טלווין, ודי ג'יי נוסף, אוסקר ויזן. אינני חובב אלקטרוניקה גדול. זאת מוזיקה קרה מדיי בעיני, וסט של די ג'יי הוא בכלל לא מוזיקה, הוא קצב. אבל ביחד הם ניגנו האוס, כשאת התמה של הקטע עושה טלווין עם טאבלות. אם זה נשמע למישהו מעניין אני ממליצ בחום על טלה מטריקס, ועל או-קיי.

בשלב הזה שמנו לב לשתי דמויות יוצאות דופן שרקדו סביבנו: בחור שרקד מעיין ברייקדנס, הקטע הרובוטי של הברייקדנס. רקד מאוד יפה ומאוד מודע לעצמו (שלא לומר, שוויצר). לידו רקדה בחורה שנראתה שילוב של צוענייה ותמנייה. קווי פנים חדים וחזקים. היא רקדה מדהים. נראתה לקוחה מסרט של קוסטריצה. פתוחה עולם, זורמת עם המוזיקה כמו מים, תנועות מכשפות. וואו.

אחרי כשלושת רבעי השעה בהם אפילו אני הייתי באופוריה (תארים כגון: "מסיבה ענקית", "היה שווה לחכות שלוש וחצי שעות", "טוב שבאנו", "סט ענק" התעופפו לכל עבר), קרתה תקלה כלשהי בציוד. נסיון לחפות על כך תוך כדי מאמץ לפתור את התקלה הביא לכך שהמוזיקה ברקע היתה האוס מונוטוני משהו, ולאחר קמבקון קטן (קטע יפה בו טלווין שר - מי שיודע איך נקראית צורת השירה הזאת מוזמן לכתוב בתגובות, ואני אשנה... - בדומה לזאקיר, רק שזקיר מלווה עצמו בטבלות בעוד טלווין ליווה עצמו בסקרצ'ינג), הם שמו תקליט, ירדו מהבמה, וכשהתקליט נגמר נגמרה ההופעה. ככה, פתאום, בלי לומר מילה. לא האמנו שהוא עוזב. בלי לומר מילה.