סתם ג'ולי
חרטוטים. |
| 1/2007
קצת נוסטלגי
לפני כמה ימים גלשתי בYouTube וחפשתי, סתם מתוך דחף קליפים מקנטנטנות....
ונזכרתי איך אני ובנדוד שלי היינו מבלים את הזמן אחרי בצפר אצל הסבים שלנו כשהייתי קטנה והיינו יושבים ב"חדר הקטן", כמו שסבתא שלי כנתה אותו. הוא היה יושב על המחשב של ואני הייתי רואה טלויזיה. וכשקטנטנות היה מתחיל הוא היה צוחק עלי. ניסיתי להזכר איך קראו לרופא הזה שבלן הייתה איתו בעונה השנייה/שלישית, ולא הצלחתי עד שראיתי באתר אחר - פקונדו. ולא האמנתי איך שכחתי את זה - הוא היה אומר לי את המילה הזאת חמישים פעם ביום כדי לעצבן אותי כי זה נשמע אז כמו שם כל כך מצחיק. כשראיתי גם בובה פראית ואמרתי לו שלשחקן הראשי קוראים פקונדו... בקיצור, זאת הייתה בדיחה אצלינו.
ואני שכחתי.
ואני רוצה שוב להיות בת עשר ולשבת שם ולראות קטנטנות עם בן הדוד שלי. אף פעם לא הפנמתי עד כמה הוא היה החבר הכי טוב שלי כשהייתי קטנה וכמה קרובים היינו. עכשיו אנחנו בקושי מדברים במסן לפעמים... מסן זה לא אותו הדבר.
לא יודעת. אני אוהבת את קנדה. ואני אוהבת את זה שאני יכולה ללכת לאוניברסיטה כאן שנה הבאה ויש לי כל כך ברבה הזדמנויות והכל פתוח, ויורד פה שלג והכול עכשיו יפהפה ולבן. אבל לפעמים אני תוהה אם זה היה שווה את זה - לעזוב את המשפחה שלי. אני הייתי מאוד קרובה לסבים שלי ולדודה שלי ובן דוד שלי. עכשיו כבר לא. אני מניחה שעכשיו כבר אין טעם לחשוב על זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
