שלום יומני, מה שלומך?

הכלבה בהחלמה ובינתיים אני מצליחה לעמוד בהבטחה

שתמורתה ביקשתי שתצא מזה.

מאז השיפור הברור, פיניתי לי זמן למחלה קטנה משלי

וחזרתי לדלקת גרון עם איבוד הקול,

כמו שנהגתי לחטוף כל חודשיים בממוצע

וזנחתי לטובת תפקוד רציף.

נראה ששילוב אורגנו פראי ואיזה פרופוליס לא מגעיל מדי

עושים עבודה טובה ומלבד יום אחד של חולשה קיצונית

ויום אחד של דממה, זה עובר די בקלות

מה איתך, חש בטוב?

קראתי שעל פי הרפואה הסינית,

במהלך היממה הגוף מנקה איברים שונים על פי סדר קבוע.

גם הכלבה קמה בשעה קבועה וב03:00 אני קמה להוציא אותה

ואז את הליחה שחונקת אותי ומגוונת בצבעים עליזים,

אז אני תוהה שוב אם נפרץ לי הנייד,

שפתוח על מיילים או תמונות בהם לא צפיתי,

מבזבזת זמן שינה בצפייה בתכנים משעממים

לסיום מעט הסוללה שנזללת גם ככה במהירות שיא

הודפת בעיטות מצד מי שכבר הספיקה לעבור למיטה שלנו

ושואפת למצוא מקום אחר, פחות אלים, לשינה.

אני צריכה דרך להזכיר לעצמי שבסוף הלילה חוזר אור יום

לדעת להחליש את הווליום של הפחד

אולי כשאחלים וחזירים יעופו

נראה לי שחלק מבעיית ההקצנה, ממנה אני סובלת,

נובעת מהיעדר חיים.

לרוב האנשים יש כמה מעגלים חברתיים,

יש להם עבודה עם קבוצות אנשים ודינמיקה מסוימת.

יש להם שותפים, חברים, לקוחות או מנהלים

הם דמות מסויימת בשעות העבודה והם לובשים בגדי עבודה

ומוגדרים על פי הידע, נסיון, השכלה או יכולות שלהם.

יש להם את המשפחה המורחבת והמשפחה שהקימו.

יש להם עוד חברים, מכרים, שכנים שאיתם הם מבלים בשעות הפנאי

במעלית, בלימודים או בערב כשיוצאים לשחק כדורסל או עם הכלב.

נותני שירות קבועים, מוכרים ואחרים.

יש לי בית וכל מי שחי בו וכשמשהו משתבש,

כמו אצל הכלבה, זה ממוטט את עולמי.

זהו, אין הסחות, כל מה שיש הוא הסבל שלה.

כאב שאין לי אפשרות להקל עליו, רק להרגיש רע גם מצידי.

באיחור רב ואחרי המון דחיות החמצתי ג'ינג'ר המכונה זנגוויל.

בחנויות לא הצלחתי להשיג אותו בלי חומרי שימור, צבע, ממתיקים, מחזקים ומרעילים לא ברורים. מקווה שיצא מוצלח.

עכשיו נשאר לי להכין פיתות כדי להגשים את רצון אימי,

ולהכין לחם כבד ומתובל כדי שארגיש שהצלחתי להיום אדם בעולם.

משהו עם מחמצת, זרעי כוסברה וקימל.

מעבר לכך הייתי רוצה למצוא פתרון לשיפור המים.

גיא הציע לי לשים קריסטלים או תפילות לשיפור המים של הכלבה.

הייתי רוצה להיות אדם כזה אבל זה מעלי ואני יכולה לקבל מזיגה מגובה

לצורך שיפור האיכות אבל כל היתר לא מתחבר לי.

אני צריכה ללכת יומני ולא שאלתי אפילו לשלומך.

מקווה שהכל אצלך טוב ומשתפר. לילה טוב.

"זה לא נורמלי לחוות ארועי יום יום בכזו קיצוניות"

אני מנסה להסביר לגדולה, כדי שלא תלמד ממני

ותחשוב שזה סביר להתאבל על מי שעוד חי.

היא בתגובה בוכה ומספרת שהווטרינר אמר שהכל בסדר

"למה הוא אמר כזה דבר מוזר" אני שואלת

"הרי היא לא בסדר כרגע ואין לו דרך לדעת מה יהיה בעתיד"

והגדולה, שעדיין קטנה, מספרת שהיא ובנזו היו מאוד לחוצים.

בנזו ביקש את כל הטיפולים האפשריים, הרופא אמר שקודם נאבחן

וגם הבדיקות נורא יקרות ובנזו ענה שאין הגבלה של כסף.

כמה שאני גרועה במצבי מחלה ככה הוא מצטיין בהם.

אני רוצה לברוח והוא עוזב הכל ומגיע לטפל.

אני מאוד קורקטית ונשכחת בשיחה עם אנשי הרפואה

והוא שואל, חוקר בבית ומגיע עם הצעות, משיג עוד איבחון, מנסה עוד טיפול.

הוא לוקח אחריות ואני לוקחת את עצמי לשלשל את הפחד.

אני לא טובה בתפילות, בלידה ניסיתי לעשות הסכמים של תן וקח ולא הלך.

חשבתי אולי לקחת על עצמי מעשה טוב יומי, כמו שעושים מאמינים.

זה עוזר לעשות משהו כדי לנסות להשיג תחושת שליטה במציאות.

אני נותנת לה שתי כפיות מזון מיוחד בכל 20 דקות, בתקווה שאצליח להשיג דגימה לבדיקה. הלחץ גורם לי לשכוח מה לעשות, בנזו חוזר על ההוראות כל שעה והוא בשיא לחץ בעבודה, כשמשום מקום נפל עליו קידום משמעותי ומאוד לא צפוי. הוא ממשיך עם הלימודים ואני מרגישה שהוא הופך לאנשים האלו שלא מפסיקים לעשות, ללמוד ולהתקדם. גם ברוח הוא קם כל שבת מוקדם מאוד, הולך ללמוד וחוזר מאושר.

אולי הוא חי בשביל שנינו.

הכלבה לא ממש משתפת פעולה עם ההאכלה המטרידה הזו אבל לפחות לא חוזרת לתגובות הקשות שאני לא רוצה להזכיר כדי שלא יהיו נוכחות אפילו במרחב. הלוואי שתחלים כבר, אני מתפרקת.

השיר להיום הוא הכותרת של אביתר בנאי. נשמע שהוא מבין היטב חרדה.