שבוע טוב יומני, מה שלומך?

אני עייפה מראש לפני כל מה שמצפה לי וגם מיואשת ומאוכזבת, בלי שמשהו מכל הקושי הצפוי בכלל החל.

קראתי היום שלא מומלץ לשחק עם כלבים בקרן לייזר כי התסכול פוגע בהם
ולא שווה להפעיל אותם אם בסוף הם לא תופסים את הטרף.
מזל שאין לי מטרה חשבתי, אין מטרה שאני לא מצליחה להשיג כשאין מטרה.

יום הרווקים הסיני אליו כיוונתי כל השנה את רכישת חייהם של עבדים סינים תמורת מוצרים חד פעמיים

עבר בשלום, נותר לבנות להמתין רק חודשיים להשגת העגילים שלא דורשים חירור אוזן

חבל שבארץ לא טורחים למכור את זה.

בכל מכירות סוף השנה, הרכישה הכי משתלמת היתה חידוש הדרכון של בנזו,
מסתבר שיש עונת הנחות בתחום ומשרתי מילואים אפילו זוכים להנחה נוספת.

בכל זאת לקחו לי מחיר מלא. ועדיין לא הגיבו על טופס בקשת ההחזר ששלחתי.

בכרטיסי המתנה שבנזו קיבל מהעבודה בתקופת הקורונה, כשכולנו היינו בסגר

והוא הלך להביא לנו קורונה מעובדי המפעל, קניתי מילונית לגדולה, עושה רושם שהמורה תשמח.

בנזו מלא דאגות אבל הוא לא מהמשתפים.

להפך, הוא חושב שהוא עושה לי טובה שלא מכניס אותי לכאבי הראש.
אבל אני לא אמא שלו שזורקת אותו לבית יתומים כדי להוריד עומס,

מלחיץ אותי שאני לא יודעת איזה שטויות הוא עושה כי אין מבוגר אחראי שייעץ לו.

חוץ מזה הכל טוב. כל השבורים והחולים חזרו לשיגרה אז חשוב להודות ולא להתלונן יותר מידי.

שיעבור בהצלחה השבוע הזה.

מה שלומך יומני?

אני בכמה שעות חופש משירות אישי. הקטנה סיימה עם התרופות והלכה להידבק שוב בגן,
זו שלא באמת שברה את הרגל והוצמד לה לא באמת גבס, דידתה את דרכה לבית הספר ובקרוב
גם אני אשרך דרכי לאסוף אותה.

בין לבין יש לי אפשרות להוריד/ לתלות שוב כביסה, לטאטא, להפעיל מדיח, לסדר מיטות
ושאר פינוקים, בלי שאני צריכה להכין אוכל, במטבח פתוח, שמוציא מנות מ07:00 עד 11:00

כששום מנה לא זוכה להיאכל במלואה, כי פתאום מתחשק משהו אחר.

חוץ מזה אני לא ממורמרת כמעט בכלל, סתם בשוק מחלון הזמן המוזר הזה שאני לא יודעת לנצל
ועוד רגע יסתיים עם חופשת החנוכה.
ויקטורי הסופר, הכפיל את התשלום מהזמנתי האחרונה, הבטיח החזר, שאזכה לראות רק שבוע אחרי

ועכשיו שבוע אחרי החליט להחזיר רק שליש.
רמות השינאה והזעם שחוסר הצדק הזה מעוררת בי לא הגיוניות.

האדישות של אנשי שירות הלקוחות ממש מרתיחים אותי ואני חייבת לנשום ולזכור שזה רק כסף,

שאני אדאג שיחזור אלי בלהט שאין לעורכי הדין שלהם.

הם מתעללים בי כבר מספר הזמנות אבל בגלל שאין לי רכב,
לא הפסקתי את הפרסה בזמן וזה רק הלך והתדרדר.

במה אתה ממקד את הזעם שלך יומני?

באיחור של 20 שנה ראיתי ב below deck או כמו שתרגמו בארץ את שם התוכנית "הסיפון התחתון"

את אחת המשתתפות חווה התקף חרדה עקב סיכוי לקשר רגשי.
היא סיפרה שאיבדה את אחיה, אביה שעזב ועוד דמות גברית בחייה, בגיל 5 ומאז נשמרת מקשר אמיתי.

גם אנחנו ברחנו כשהייתי בת 5, לא יודעת כמה זה היה משנה אם הייתי יודעת שיש עוד מי שסובל מאותה תופעה

אבל זה היה רגע אחד משמעותי בים של טינופת פרוגרסיבי שמוגש לנו כבר שנים וזה ממש נחמד מצידם.

כדי להספיק להכין ארוחת צהריים לפני שאני אוספת אותן אני חייבת ללכת.תודה על המקום.

מבחינה חייתית היה שבוע סוער.

שני עכברים קטנטנים התרוצצו בתוך הבית בלי חשש,

שלא כמו עכברי העבר, שהיו ניגשים בצורה מסודרת למונית המלכודת

טופסים טרמפ לשדה הנטוש בקצה השכונה, אלו רצו בבוקר בין כל החדרים.

הרגשתי כמו במשחק החבל "הנחש בא" שצריך לקפוץ בזמן שמסובבים אותו על הריצפה
ובהתאם הנחש באמת בא, צפע גדול, שהלוכד אמר שצריך לא להרעיש לידו
ושנתקשר בפעם הבאה בשעות האור כי ככה אין סיכוי, לקח את הכסף ויצא לדרכו.

לצערנו עוד שכנים כרתו עצים של עשרות שנים, אחרי הפקאנים הגדולים, הברושים והמנגו, כרתו את הזיקוק האהוב עלי,
עץ תמר זכרי שבמקום פירות הביא עשרות ציפורים ללינת לילה.
בבקרים החליף שלדג יפייפה את הנקר שסימן לנו את מותו של הזית, שלמעשה נרצח על ידי השכנים החדשים.
וזכינו גם לראות בז אצילי ומקסים, דוכיפת שבאה די בקביעות, צופיות שמחבבות את המורינגה ומלא דבורי עץ שמאביקים את הפרחי הליפה,
אחרי שהכלב של השכנים כרת שני שליש מהפלא האגדי שהספיק בזמן קצר להתלפף סביב המרפסת ולשמח ביופיו המרהיב.

חוץ מזה הילדה לא שברה את הרגל על פי הצילום אבל הנפיחות עדיין לא ירדה.
הילדה של השכנים דווקא שברה והעו"ד שעוסק בנזקי גוף וביטוח כבר מחכך ידיו בהנאה לקראת מבול שכרו היחסי מהתביעות שבדרך.

חגגנו יום הולדת לשכן שבסוף הבריז, זה לא הפריע לנו להקריא את הברכות, לשיר ולקרנף נישנושים.
למחרת כשהגיע סיפרנו לו שפיספס והבנות החליטו שהן רוצות לחגוג עוד ימי הולדת לאנשים שבטח נולדו וזה שאנחנו לא מכירים אותם זו לא סיבה שלא להנות.

השבוע הבא עמוס ימי הולדת לא צפויים ומלאי המתנות שקניתי במבצע הפתע של סטימצקי הולך ואוזל.
חבל שהתוצרת הסינית מזובלת ברמה שלא ניתן לנצל את מבצעי סוף השנה לטובת מתנות נוספות.

החבר בארה"ב סומם קשות בבית האבות שבו הושם והוא איבד עניין בחיים.

בנזו ינסה לטוס לשם להציל אותו, אולי אחרי המילואים. אולי אקנה לו גלימה להשלים את המראה הגיבורי.

לילה טוב, שבוע טוב וחודש טוב יומני.