בוקר טוב יומני, מה שלומך?
מתחיל שבוע חדש אבל נגרר הכאב מפצועים והרוגים של ממששת השינוי, שלא טורחים להגיע להלוויות או לשבעה.
מדהים עד כמה ההתדרדרות מורגשת בכל תחומי החיים, המחירים עולים בכל והחשבונות נערמים. קשה לנסות ולחסוך כשגם החשמל, גם המים, הארנונה, הירקות והפירות, הכלים החד פעמיים, המשקאות הממותקים, החלות ונראה שגם עליות במחירי הנסיעה בתחבורה הציבורית שבאופק, מוצרי בסיס של חברות כמו אוסם וכל מה שאפשר לחשוב עליו נעשה יקר יותר בלי שהמשכורות עולות.
אפילו הדיירת לא משלמת כבר שלושה חודשים, מה שאומר שהעול נכרך סביב הצוואר וזה בלי קשר למצב הבטחוני החמור, צווי 8 עם סיכון גדול ובלי תחושה של סיכוי לניצחון, כשהאויב מנהל את המדינה, הגילויים על ריקבון המשטרה, הפרקליטות, שופטי העליון, שחיתות שלטונית בסדרי גודל שטרם נראו, עשרות מליונים על שידרוג נכסים פרטיים, עשרות אלפים כל חודש על אוכל לבית הפרטי, העדרות מטקסים רשמיים כשהחליפי נמצא בנופשים חו"ל, מבזבז הון על פגישות בבתי מלון ומסעדות במקום בלשכות המשולמות, החרמת כנף ציון ובזבוז בוטה כשהתקשורת עסוקה בלהסתיר במקום לחשוף.
מתסכל.
מנגד נראה שרבים מבינים שאם המצב חמור, כנראה שאנחנו עושים משהו לא נכון. אנחנו רואים אנשים שחוזרים ליהדות. אם אנחנו נרצחים בגלל שאנחנו יהודים אז בוא נהיה יהודים עד הסוף, לברוח מזה לא ניתן, ניסו את זה לפני השואה ועד היום מתבוללים מגלים שירדפו אותם גם 3 דורות אחרי שניסו לברוח.
יום העצמאות היה נפלא, האמצעית הופיעה על הבמה והצלחתי לצלם כראוי.
האירוח בחג עבר בהצלחה, הפעילות היתה משמחת והבנות יצאו מרוצות ושבעות מארוחה שהכינו בעצמן. המטסים התחבאו בעננים אבל עשו את שלהם.
אם הייתי מצלמת ומפרסמת באינסטגרם, אפשר היה לחשוב שהחיים הם שיר.
כמו הפולש באדמת הארץ גם באוויר יש מיינות שגירשו את היונים שמקננות אצלנו כבר שנים בכניסה לבית. אתמול הן רבו עם עורב שהקן שלו בעץ שממול.
הכלבובית האהובה, מאוד חמודה ומתחשבת, ניגשת בבקרים לכל מיטה ומעירה את כולם בחיוך. נשמה מתוקה שמחלימה במהירות מכל הפצעים, הצלקות והאלימות שספגה.
יש תקווה יומני, היה מאוד מרגש לשיר את התקווה בקול, עם כל החוגגים מסביב, היה גם מחזק לשמוע את כולם ממשיכים בתפילה.
שיהיה שבוע טוב, נתרכז בחיובי ובע"ה נצליח