המון נקודות התחברו לי תוך כמה שעות
אבל לא מפסיקים להטריד אותי בשאלות ובקשות אז קשה לי לזכור כרגע את כולן.
נדמה לי שזה התחיל בפוסט של מישהי, שביקשה המלצה לסרט עם עומק,
שירגש אותה עד דמעות אבל יהיה גם מצחיק וגם ישנה לה את השקפת העולם,

או איזו הגזמה אחרת.

בתגובה, מישהו עם חוש הומור, פרסם בקשה דומה אבל הרבה יותר מוגזמת, כדי להגחיך את השאלה שלה,

סרט שיוריד לו 4 קילו (שוויצר) יטיס אותו למקסיקו ויחבר אותו לילד הקטן שבו וכד'.
לפוסט שלו ענו אנשים עם טיפה פחות חוש הומור, שבאמת המליצו עם סרטים.

אחד מהם לסרט שקנה לי י' ליום הולדת 19, שבסוף שכחתי לקחת, יחד עם ספר וערמה של 100 בלונים,

שעפו לי מהיד על האופנוע ואולי הרגו את הנהג מאחורינו, שאיבד את שדה הראיה אבל אני סוטה מהעניין.

חשבתי על הסרט ההוא לרגע.

 בלילה חזר לי חלום על בצלאל, שכבר שנים לא היה לי, אולי בגלל שי' מרצה שם, הפעם ג' היה שם איתי כאחד הסטודנטים,

כשחזרנו יחד הביתה ראיתי אותנו כמו סרט רומנטי מרחוק.

כשראיתי את ג' במציאות יום אחד, כשאני מחוץ לסופר והוא בסיום קניה אורז בשקיות, פתאום הוא היה במרכז וכל הרקע סביבו נעלם

הרעש החזק של התנועה דמם וכאילו זה לא מספיק פסיכוטי, שמעתי גם מוסיקה ברקע.

כנראה שגם על ניסוי הכלים הזה שעוברים בגיל ההתבגרות חשבתי לרגע.

התפלאתי קצת שהתגשמות כזו, שהיתה לי בחלום עכשיו, שהיתה כל כך משמחת אם היתה בתיכון, לא הזיזה לי.
עבר זמנו בטל קורבנו כנראה.

 כשהתחתנתי התבאסתי קצת שלא הייתי במיטבי, רציתי להיות יפה ולא בחודש שביעי עם בחילה שהוציאה לי את החשק לחיות,

רציתי חברים וקרובים, המשפחה של בנזו היתה מלאת שינאה, חשבתי לעצמי שיהיו עוד ארועים ואוכל לחזור לעצמי.
היום כתבה מישהי, שיש לה תחביב אבל אין לה זמן אליו והיא מקווה שכשתתבגר יתפנה לה זמן לאהבה הזו.

הרגשתי צורך לכתוב לה שחשוב להגשים חלומות בהקדם, אחר כך את לא מי שהיית והגשמת החלום סתמית וחסרת רגשות.

השיר להיום DO YOU KNOW של איגלסיאס הבן כי גם בטעם המוזיקלי שלי אני עדיין בגיל ההתבגרות.

חג שמח!

קמתי עייפה וכואבת לשבוע חדש.

אתמול המורה ביקשה שלא נגיע לבית הספר,

כי קשה לה עם שילוב של ילדים בכיתה ובזום.

הבנתי והתחשבתי, גם לי קשה לסבול ילדים זרים על הבוקר.

התחלנו במירוץ הזום, הזדעזעות מהמורות ושיעורי הבית

ובמקביל חשבתי שזה יום טוב להציל חציל.

בנזו קנה שקית חצילים במבצע כי היו כבר בסוף דרכם

וגם היו פירות קמוטים שזעקו קומפוט אבל עיברתנו לליפתן.

החלק השני עבר בקלות, מקל קינמון, שלוק קוניאק,

שלתוכו פתחנו מקלות וניל לפני שנה

והרבה קוביות תפוחים, אפרסקים, שזיפים, צימוקים ובלתי מזוהים אחרים.

לגבי החצילים, מאחר והיו רבים והבנות לא אוכלות תמנונים ודומיהם,

החלטתי לחלק לשלוש: מי באש לסלט טחינה, מי במלח לפרוסות בתנור

ומי לסלט חם עם שום, גמבות ועגבניות.

וכאן התרחש האסון, שחשף טימטום עמוק עד כאב.

לא היו לי מספיק גמבות. אמרתי לעצמי:

למה שלא נציל את הפלפלים החריפים שאף אחד לא אוכל?

הרי בקצה, שרחוק מהגבעול, הם בכלל לא חריפים וממש דומים לפלפל רגיל!

והטיפשות אין לה סוף אז גם נגעתי בהן בידיים חשופות

והוצאתי את הקרומים הלבנים ליתר ביטחון.

לא חריף בכלל, המשכתי לשכנע את עצמי,

אפילו אין ריח חריף או תחושת צריבה בידיים.

אבל היא הגיעה, כל כך שורפת,

שמה שנראה כמו איזה לכלוך הסתבר כעור שהתקלף 

ושעות של קרח, אלוורה הישר מהעציץ ושמן אתרי לוונדר לא הקלו כלל.

אז אני בוערת עכשיו מכאב וטימטום ורוצה למצוא איזו מסקנה

או שיעור לחיים אבל אין,

טיפשה קמתי וטיפשה עם ידיים בוערות אלך לישון.

"אישה רבת פעלים היא כמו חציל" אומר פתגם ערבי

ופעלים (כמו כתיבת פתגמים) לא בהכרח מצריכים שכל, אוסיף.

שלא תדע טמטום יומני. יום טוב ולמחר כבר חג שמח.
השיר להיום Who by fire של לאונרד כהן
והקישורים כאן לא פועלים אז:

https://israelforever.org/interact/multimedia/Music/who_by_fire_leonard_cohen/

שלום יומני, מה שלומך?

אתחיל בתודה על הקשיים להיכנס, הם גרמו לי להעריך את היכולת

תודה שמחקת את הפוסט, הוא באמת היה מיותר.

איך עוברת עליך תקופת החגים?

שנת הלימודים החלה, כולן במסגרות חדשות בלי להכיר את הצוות, המקום או אפילו ילד. קצת מפחיד, מאוד נמאס.

תקופת החגים הכניסה את המשפחה של בנזו לפעילות יתר.

הזו חלתה ודרשה יחס, אחרי שבחתונת הנכד דרישת היחס הביאה לפיצוץ, אז בנזו נשלח לטפל בה.

כולם עודכנו על ההזיות מהן היא סובלת, בנזו סובל עדיין מטראומה, יתר האחים צחקו וביקשו להימנע מבית חולים.
לחצתי על בנזו שיפנו לעזרה כי היא מסוגלת להפתיע, הלכו לבית חולים לחולי נפש כי הרגיל מלא קורונה, שיקרו על העבר הרפואי וקיבלו הפנייה לרגיל.

עבר הסופ"ש ללא טיפול ועדיין העדיפו קופ"ח, משום מה היה לי חשוב ללחוץ ובסוף לקחו לבית החולים, שם גילו מחסור במגנזיום, מילאו את החסר והכל הסתדר. 

מיד בתום הטיפול הוחלט לשלוח אותו גם לקחת אותה לחיסון השלישי, הפעם הטראומה היתה שלי כי בנזו חטף קנס של 500 ש"ח על שנסע בנתיב הלא נכון, שהשתנה לאחרונה.
תוך כמה שניות בנזו קלט את הטעות ועבר נתיב, כי הכביש כולו היה ריק אבל היה מאוחר מדי. עכשיו הוא שוכח לשלם והסכום יעלה ל750 ש"ח.
יכלה לקחת מונית הלוך, חזור, לעשות קניות לשבוע ולא היינו מגיעים לסכום אבל שיהיה להם בכיף. 

האח הרחוק החליט לקפוץ לביקור מולדת אחרי שנים.
בביקור הראשון אצלנו סיפר שלא שילם על הכרטיסים כי אין לו כסף, בשני סיפר על הכוונה לרכוש כאן נכס וגם להקים עסק במקביל לזה שבחו"ל.

השכנים שבונים לנו לתוך החיים לא מפסיקים להרעיש ולהסתיר את הנוף. אין מבקר אצלנו שלא נחרד מהמבנה.

אחד השכנים האחרים חלה בקורונה, למרות החיסון השלישי, אושפז בבית ובסוף הגיע לבית החולים ועכשיו הוא מורדם ומונשם.
שכנה אחרת הסבירה שאין אנשים שחוסנו בשלישי וחולים. 

ביום הראשון ללימודים רציתי לתת לבנות תחושת ביטחון, כל הדרך הקדמתי לאחל בוקר טוב לכל מי שפגשנו.
בכניסה לבית הספר הביט בי אחד המורים בצורה לא נעימה ולא ענה.
לאחר כמה ימים הסתבר שחלה. עוד לא עדכנתי את השכנה במקרה השני לתופעה הלא קיימת הזו.

אני מוקפת טימטום ושיעמום ולא מוצאת אדם לשתף, יצירה לשחרר או סידרה לאוורר. מזל שיש אוכל.