בדרך מחצור לכרמיאל יש תחנת אוטובוס. על תחנת האוטובוס הזו ריססו כתובת שבה היה כתוב:"ניר סמואל נאצי".

אתמול, יום שישי, שהאוטובוס עצר בתחנה, ראיתי שהדופן של התחנה צבוע בצבע לבן, על אותה כתובת ספריי, ועליה כתוב, בספריי ורוד, "ניר סמואל האהוב". לצד הכתובת צוירו פרחים. זה העלה לי חיוך גדול על הפנים.

כל השבוע הרגשתי שמשהו היה חסר לי. משהו שעשיתי בעבר ובשבוע ההוא לא הרגשתי שאני מצליח, מבחינה פנימית. אתמול זה הושלם.

כמה ימים אחרי אותו ערב ששי בא אליי כדי לבדוק את מה שהיה ערב לפני, עם הצעדים והדמות הלבנה(כדי להבין בדיוק על מה אני מדבר קראו כאן את שני הפוסטים שבדף, אם לא את שניהם אז את הראשון למעלה), היה את היום שהמא"ז פגש אותי בחצור והתחיל להטיף לי. לעוד פרטים לגבי המקרה הזה תקראו כאן את שלושת הפוסטים, ואם אין לכם את הכוח אז את הפוסט האחרון באותו דף.

הייתי בטוח שהמשפט הזה הוא המבחן. לא בטוח לגמרי, אך זה יכול היה להיות. בסופו של דבר גם אני סבור וגם שי סבור שזאת הייתה הכנה.

ביום של המשפט הייתי רגוע. חיכיתי המון זמן בחוץ, רק בסביבות 12 נכנסתי למשפט. אחרי ההתפרצות של הערב לפני, בו דיברתי על זה עם ההורים שלי ולבסוף, בזכות ההתפרצות, ידעתי מה לעשות. רוח צה"ל.

נכנסתי, הצעדתי למפקד המחוז, הוא הקריא את הדברים שבעבורם עליתי למשפט, והודיתי בהם, ולבסוף שאלתי אם אני יכול להוסיף משהו. הוא אמר שכן.

הוצאתי את מסמך רוח צה"ל. הקראתי את ערך היסוד כבוד האדם. סיפרתי לו הכל. איך המשפט הראשון שהוא אמר היה שמי שלא יהיה מדוגם יעוף מפה, ולי זה הוריד את המוטיבציה לקרשים, אך המפקד אזור שלי האשים אותי באיחור של אוטובוס. איך הרגשתי שלא מכבדים אותי, איך הרגשתי שהמפקד שלי מחפש אותי ומטיף לי במקום לנסות להבין.

יצאתי בזול, רק עם נזיפה, אך זה לא משנה את העובדה שהם לא כיבדו אותי.

don't let the system get you down, אמרו mattafix.

במידה מסויימת קצת נכשלתי במבחן, אך הוא הכין אותי למבחן הגדול.

ביום חמישי בערב, אח שלי היה ביקר את סבתא שלי, אמא שלי הלכה לסטודיו כרגיל, אבא שלי היה בעבודה, ואני הייתי בחצור. שם שמעתי על אריאל שרון, וכשחזרתי הביתה, אמא שלי ואני פצחנו בשיחה על אריאל שרון. אמא שלי אמרה שכנראה זה בגלל שנתנו לו יותר מדי כדורים לדילול הדם, שגרמו לשטף הדם. זה עשה לי קליק, הזכיר לי משהו.

השדים של אמילי רוז.

נתנו לה כדורים שבמקום לרפא אותה הם עשו את התפקיד שלהם שהוא בעצם לסגור את המוח שלה מפני דברים חיצוניים, אך בעצם הם כלאו את אותם דברים חיצוניים בפנים. הגיוני,נכון? ממש כמו עם אריאל שרון.

אח"כ אח שלי הגיע, ואחרי ברכת שלום, עליתי למחשב. חזרתי למטה אחרי כמה דקות ושמעתי את אמא ואח שלי מתווכחים. שמעתי שהם מדברים על משהו פסיכולוגי ומטבעי נמשכתי, ובו זמנית אח שלי אמר לי:"מעניין אותי לדעת מה אתה חושב".

הם דיברו על סבתא שלי. סבתא שלי היא פולנייה אמיתית, וכך גם הקשר שלנו איתם. סבתא שלי ואמא שלי לא מסתדרות, וזה כמובן משפיע על הקשר בינה לבין הבן שלה, אבא שלי.

המון שנים אמא שלי הרגישה חוסר כבוד מצידה של חמותה, סבתא שלי. החל בבחירת השמלה לחתונה, עד לבישולים ולאוכל. סבתא שלי אמרה שהיא תעשה הכל בשביל הנכדים שלה, איך היא לא עושה. ככה אמא שלי טוענת.   

כל שנה היינו הולכים לראש השנה לבקר את סבא וסבתא במלון, כי הם מבוגרים כבר ולא כדאי שיבשלו בחג ויעבדו יותר מדי בחג, ואנחנו ואח של אבא שלי ומשפחתו גם באנו לבקר.

השנה, זה לא היה כך. אמא ואבא שלי רצו שנעשה משהו אחר, במקום להיפגש בבית מלון כמו כל שנה. אבא שלי הציב אולטימטום לאמא שלו באותה תקופה. הוא נזכר מאוד מאוחר, אך אף פעם לא מאוחר מדי.

האולטימטום שהוא הציב הוא- או שסבתא וסבא באים אלינו והדודים גם, או כלום. ובסופו של דבר- היה כלום, לא באנו למלון השנה לראש השנה. וזה התחיל ליצור קרע. אבא שלי התחיל לדבר עם סבתא שהיא תומכת כספית הרבה יותר באח שלו ולא באנו. דוד שלי זקוק לכסף הרבה יותר, אך עדיין יש הרגשה של חוסר איכפתיות אצל אבא שלי.

אח שלי פחד שהקרע שמתחיל להיות במשפחה הרחוקה יכול ליצור קרע במשפחה הקרובה גם. יכול להיות, אך אינני מאמין שזה צריך להיות השיקול לנסות לשנות דברים. כדאי לנסות כדי לפתור דברים ביננו לבין המשפחה הרחוקה.

אח שלי נסע באותו יום לסבתא. הוא ניסה לדבר איתה. הוא אמר שהיא בכתה שם, והוא התחיל לפחד ולא יכול היה להגיד כלום.

אמא שלי הוציאה משהו באותו יום. היא דיברה על כל החוסר כבוד מצד סבתא שלי אליה, והיא אמרה לעצמה כל פעם שהיא לא קיבלה כבוד ממנה זה שזה כנראה מגיעה לה. למה? כי ככה חינכו אותה.

ההורים של אמא שלי לא נתנו לה להיות ילדה. הם כל הזמן אמרו לה:"תלמדי! תלמדי! תלמדי!", וזה פגע באמא שלי מאוד, וחלק מהחינוך הלא נכון הזה הועבר אלינו.

אח שלי סיים לדבר ואז התחלתי לדבר. אמרתי להם שלכל בנאדם יש סיבה למעשים שלו. את הוכחת לנו כרגע אמא שלך יש סיבה למה לפעמים את מתעצבנת עלינו שאנחנו לא מבינים , בגלל החינוך של ההורים שלך. והסיבה שאני הייתי חסר ביטחון זה בגלל החברה וגם בגלל ההתנהגות הזאת שלך. הדגשתי לאמא שלי שההתנהגות שהיא מקבלת מסבתא שלי לא מגיעה לה, למרות שככה היא חונכה להבין. אנחנו מקבלים את המציאות שאנחנו נולדים אליה.

מה שאמרתי, זה שלכל בנאדם יש את הסיבה להתנהגות שלו. הוא לא עושה זאת סתם. זה מה שהוכחתי להם.

"אז מה אתה חושב שכדאי לנסות?", שאל אח שלי.

חשבתי לכמה שניות ואז אמרתי.

"תנו לי לנסות. תנו לי לנסוע לסבתא".

מדהים,לא?

באותו יום שישי, באוטובוס חזרה מחצור לכרמיאל, הגדרתי בראשי את המבצע הזה כמבצע סבתא, ורשמתי שאלות שאני אשאל את אמי כדי לקבל עוד מידע מדוייק. אולי אשאל את אבא שלי גם.

זה היה על סטיקר בחדר של סהר, כמו מנבא את העתיד. המשפט הידוע מהסרט מבצע סבתא.

סבתא חיה-מתה.

הסבתא המתה, שנכשלה בחינוך, התגלתה כדי לתקן את הדברים. הסבתא החיה ממשיכה את דרכה במובן מסויים, ואותה עוד אפשר לתקן.

וזה המבחן שלי. זה דבר שיכול לשנות כ"כ הרבה, אני בטוח שזהו המבחן. שי עוד לא ממש בטוח, אך הוא מבין את משמעות העניין מבחינת המשפחה.

ולבסוף,אני הולך לעשות עכשיו משהו שחשבתי לעשות אותו לפני כמה זמן, וזה נראה לי זמן מצויין.

קוראים לי יוני, אני גר בכפר וורדים, אני בן 19, אני כרגע חייל בצבא הגנה לישראל, אני משרת בחיל החינוך, התפקיד שלי הוא מד"ן(מדריך נוער). אני הולך לבתי הספר להסביר על צה"ל, לענות על שאלות ולהכין בכל דרך כלשהי לצבא. אני מאמין בטאואיזם, תורת הלוח החלק, פו הדוב. אני מאמין באהבה, אני מאמין באלוהים. אני מאמין במיסטיקה. ברוחות. אינני מאמין בנסיעה בזמן, אלא בלתקן הכל כאן ועכשיו. יש לי חבר בשם שי, הוא המדריך הרוחני שלי. יש לי עוד חבר בשם סהר, יש לי 3 ידידות מאוד טובות בשם עמית, רעות וסהר. אני אוהב את החיים, אני אוהב לעזור לאנשים, אני אוהב לאהוב. אני רוצה מישהי, ולפי מה ששי מאמין, אינני יכול לפספס אותה, כי היא הנשמה התאומה שלי. כנראה שהוא צודק. ייקח עוד זמן לי להאמין בזה כנראה, אך במובן מסויים זה מאוד נכון. יש המון בנות שיכולות להתאים לי, אך רק אחת שתסגור את העסק. הגיוני מאוד. פאזל, כמו ששי אמר.

אז זהו. עכשיו אתם יודעים מי אני.

יוני ניר.

ובפעם האחרונה אני אחתום בשם החשאי שלי.

להת'! (=

Ararom

נ.ב.-אה,חוצמזה, אתמול קצת התבאסתי כי רציתי לכתוב את הפוסט הזה וישרא היה קצת איטי וגם תחילת הפוסט נמחקה. בנוסף לכך, היה את הבאסה שבכדורגל אני מתעייף מהר וכך גם המוטיבציה שלי קטנה. יהיה טוב, אני מקווה.

יוני(=

נ.נ.ב-הו! כמעט שכחתי את מיכאל, טוב שעדיין לא יצאה השבת. אז, מיכאל, האנטי של האנטי, החומוס של הפיתה, הבמבה שבביסלי. מיכאל, הבנאדם שאפשר להתווכח איתו, שתמיד יראה את הצד השני של העניין, בין אם הוא תומך ובין אם לא. האם אני צודק, הו מוזס היקר?

אתמול. אתמול שמעתי על אריאל שרון. בעצם, זה התחיל שלשום ונמשך לאתמול. משפחת שלאף. העברת שוחד. העברת כסף לחברות קש. משפחת שרון. אומרים שיש ראיות מוצקות. וגם אם יש ראיות מוצקות, גם אם החוקר בטוח מעל לכל ספק שהועבר כסף למשחפת שרון בצורה בלתי חוקית, ואף לאריאל שרון בעצמו, האם הוא באמת מושחת? האם הוא מעורב בפרשת שחיתות? את זה אפשר לדעת רק מאריאל שרון עצמו. אולי זה הבנים שלו, אולי זו משפחת שלאף, אולי זו סיריל קרן, אך האם זה הוא? זה הדבר היחיד שמונע ממני לדעת באופם מלא אם להצביע לקדימה או לא. גם אם הוא מושחת, אשמח עדיין לשמוע הסבר ממנו. גם אם הוא עשה זאמת, אשמח עדיין לדעת את זה ממנו. לשמוע את הגרסא שלו.

השעה 9:00. הגעתי לאורט חצור. אני שומע כמה מורים אומרים: "המוח שלו השתבש לגמרי, של אריאל שרון. מעניין אם הוא יחזור לעצמו". הייתי בטוח שהם מדברים על קפיצתי של שרון מהימין לשמאל. הייתי בטוח שמדובר בכמה ימניים מחצור שמאוכזבים משרון.

אני מעריץ את שרון. אני מעריץ את הצעד שהוא עשה, ההתנתקות.

העשה 9:55. המורים בהפסקה גדולה. אני שומע עוד דיבורים, וזה נהיה חשוד. "אני לא מעודכן, אני לא שמעתי כלום. ראיתי רק עד מבט, עוד לא אמרו כלום".

"מה? קרה לו משהו?", שאלתי.

"הוא קיבל עוד התקף". הפסקה של שקט לכמה רגעים.

"הוא גוסס".

דאגה פעמה בליבי. הייתי בטוח שראו את זה על פניי. כמה שניות של חשיבה. עזבתי את התכנית השנתית שהתחלתי לבנות למכינה, הוצאתי את הפלאפון ויצאתי החוצה. התקשרתי לאמא. היא לא ענתה.

התקשרתי לאבא. דיברנו על איך היה להם את אתמול (הם ביקרו את הפיל  החדש ואת אח שלי בירושלים), ומתי הם חזרו, ושאלתי אותו לגבי שרון. הוא אמר שכשהם יצאו מירושלים הם ראו המון ניידות וכנראה את השיירה של שרון.

"הוא בניתוח כבר 10 שעות. היה לו עוד שטף דם במוח".

"כנראה יש עליו לחץ מחקירת פרשת העברת הכסף?"

"הוא היה איש מבוגר. יכול להיות שגם בלי הלחץ זה היה קורה".

שילוב של שניהם.

אריאל שרון.

_______________________________________________

את הקטע הזה כתבתי ישר אחרי שדיברתי עם אבא שלי. אניווי, הכל נחמד(=

Ararom

Unwritten

I am Unwritten, can't read my mind, I'm undefined
I'm just beginning, the pen's in my hand, ending unplanned

Staring at the blank page before you
Open up the dirty window
Let the sun illuminate the words that you could not find

Reaching for something in the distance
So close you can almost taste it
Release your innovations
Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins
The rest is still unwritten

Oh, oh, oh

I break tradition, sometimes my tries, are outside the lines
We've been conditioned to not make mistakes, but I can't live that way

Staring at the blank page before you
Open up the dirty window
Let the sun illuminate the words that you could not find

Reaching for something in the distance
So close you can almost taste it
Release your inner visions
Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins

Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins
The rest is still unwritten

Staring at the blank page before you
Open up the dirty window
Let the sun illuminate the words that you could not find

Reaching for something in the distance
So close you can almost taste it
Release your inner visions
Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins

Feel the rain on your skin
No one else can feel it for you
Only you can let it in
No one else, no one else
Can speak the words on your lips
Drench yourself in words unspoken
Live your life with arms wide open
Today is where your book begins
The rest is still unwritten
The rest is still unwritten
The rest is still unwritten

Oh, yeah, yeah

עט. דף חלק. לוח חלק. כמו טאואיזם. כמו פו הדוב. הפשטות. נכון מוזס?

כולנו סופרים. כולנו כותבים את סיפור חיינו, כולם רוצים לכתוב. הרבה מאיתנו נמצאים במצב מתמיד שפשוט נתקענו באמצע.

כוחה של המוזיקה הוא מדהים.

השיר נותן את הרגשות הכיסופים למי שהייתי, למי שאני.

אני מאוד רוצה, אני יכול. יש לי את הכוח לעשות זאת, להיות מה שאני רוצה. רק לא להישבר באמצע. להישאר חזק לעוד שנייה, ואז זה יבוא.

לא צריכים לעשות משהו. רוצים לעשות משהו. מומלץ שכל דבר יבוא מרצון. שגרה כייפית.

אנחנו קובעים את מסלול חיינו, את גורלנו, הכוח העליון שקובע את חיי היום-יום שלנו הוא אנחנו. אלוהים נמצא בכל אחד מתוכנו. חלק ממנו מפוחדים מהחופש הזה, החופש שלנו.

אז יאללה,תתחילו לכתוב.