| Another Cold Night In Hell |
| 4/2009
תאהב כל עוד אתה מתאים
שלושה חודשים, זה מה שנשאר לי.
עד שאקח את המספריים ואוריד מראשי תקופה בת ארבע שנים.
עד שאגלח את הזקן מהפנים שלי ואקבל את מראה הילד בשנית.
אבל אהיה ילד אחר, שונה משהייתי. מצולק, כואב, כזה שקמטי הזמן כבר נראים על פניו.
ואם אמנע ממילים גבוהות לרגע ואגיד את שעל לבי- רועדות לי הביצים מרוב פחד.
אני מפחד לאבד את מה שיש לי, את מה שעמלתי זמן כה רב להשיג. את החברים, את העקרונות והכי חשוב- אותך.
אנחנו מנהלים את השיחה הזו כבר שבועיים וחוזרים אל אותה הנקודה, ובכל זאת לא יצא לי לפרוק את שאני מרגיש על הנייר.
רק מלכתוב את המשפטים האלו העיניים מתמלאות דמעות והגרון נחנק לאיטו.
אז אני שותה כפי שלא שתיתי מעולם, בכל הזדמנות. רק כדי לשכוח, כדי לנסות ליהנות ממה שיש לי. ממה שקיים, כי אולי אאבד הכל בעוד שלושה חודשים.
ואולי גם לא, אולי אפילו ארוויח ודברים ישתנו לטובה- אבל אני פוחד. מהשינוי, מהאלטרנטיבות, מהצבא, המדינה. אני מפחד מעצמי.
אני כבר לא ילד, אני בן 18 וחודשיים, ובעוד שלושה חודשים (וחצי, כפי שאת נוהגת להזכיר לי) אהיה רכוש צבאי כשר למהדרין.
לא משנה היכן אשרת ובאיזה תפקיד, עצם לבישת המדים על גופי משנה את מהות החיים שלי ושל הסובבים אותי.
עצם חבישת הכומתה על ראש מגולח משאירה תקופה כ"כ כואבת אבל כ"כ משמעותית מאחורי, בזכרונות.
טובים יותר ופחות, אבל זכרונות שיחסרו לי.
אני איצור לי זכרונות חדשים, עם אנשים חדשים. תפישת עולמי תשתנה, האידאלים והערכים.
במדים ירוקים והצדעה אני איפרד מכל מה שהכרתי, ואכנס לעולם חדש שמלחיץ אותי יותר מכל דבר אחר.
יש לי כ"כ הרבה לאבד, ואני מקווה שדווקא יקרה להפך ורק אתקרב יותר.
אל החברים, העקרונות והכי חשוב- אלייך.
אז הספירה נמשכת, שלושה חודשים ושבוע.
וכמה סימבולי השיר שמתנגן ברקע-
מותר לאבד את הראש בגילה גם אני נגעתי בברוש מוטב לרקוד חצי דקה מוטב מאשר
לאבד אותה
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
