| 7/2005
ועכשיו ברצינות.....
הגעתי לסמינר עם מצב רוח די טוב, באוטובוס לא דיברתי הרבה עם אנשים, אבל היה נחמד, נופים יפים. כשהגענו למחנה התמקמנו באוהל, היינו לבד, לא עם קבוצות אחרות (בכל זאת, 7 בנים באוהל אחד) ואז נפגשנו עם הקבוצה שאיתנו בחוג, מראש העין, בדיוק כמונו-7 בנים ושתי בנות. המדריכה שלהם הייתה די נחמדה. הפעולה הראשונה עברה בסדר, בכל הפסקה רצנו לאוהל לשכב על המיטות, בפעולה השנייה חלק מהקבוצה שלי היו די מנותקים,על בפעולה ה-3 חלק ישבו ושמעו דיסקמן. בארוחת הערב הם ישר התלוננו על האוכל, ומישהו שהוא ממש מפונק-ילד שמנת, אמר "מה זה? זה לא אכיל", באותם רגעים התחלתי להתבייש בקבוצה שלי, שלפעולה שאחרי ארוחת הערב הגיעו חצי שעה אחרי, וגם אז לא עשו כמעט כלום... למקלחות הלכנו מאוחר, וחלק בכלל לא הלכו,כי הם אמרו שהריצפה מלוכלכת, הריצפה הייתה טיפה מלוכלכת, אבל אי אפשר לדבר עם אנשים בעלי מנת משכל חד-ספרתית שבטיולי שדה שומרים על סטיריליות של חדר-ניתוח...
ביום השני הם באמת לא עשו כלום, צחקו במסדרים, לא באו לפעולות, או שרק חלק באו, וכשבאו שמעו דיסקמן, התלוננו בארוחת צהריים, וכבר בצהריים אמרו שהם מתכננים לעזוב, כולם חוץ מאחד, והנה הסיבות: הפעולות משעממות, האוכל מגעיל, המיטות לא נוחות, המקלחות מלוכלכות ויש תור והיחס לא יפה... מוזר שלא מצאתי אף-אחת מהסיבות נכונה, כי אנחנו נמצאים ביער!!! בערב, אחרי שדיברתי עם גל בטלפון, והיא ניסתה לעודד אותי, הם דיברו איתי, והבנתי שהם יעזבו באמת, גלעד(המדריך), ניסה לדבר איתי ולעודד אותי, אבל לא יכולתי, כל הזמן שהוא דיבר איתי השפלתי את הראש, כשהוא סיים לדבר איתי אמרתי שאני צריך ללכת לשירותים. הלכתי לפינה הכי רחוקה ביער ובכיתי כמו תינוק... לא בכיתי כבר שנים, נראה לי ששכחתי איך...
בכל היום השלישי ניסו להשאיר אותם, אפילו המפקדת דיברה איתם, כמעט כל מדריך במחנה דיבר איתם אחד-אחד, צעקתי עליהם, הם ארזו, הבסנתי כמה שאני מתבייש בהם ואפילו שנאתי חלק מהם... כם זה שנשאר בסוף החליט לעזוב כי איימו עליו עם סכין(אותו אני מבין).... האוטו שצריך לאסוף אותם הגיע, עשינו חיבוק קבוצתי, חיבקתי כל אחד מהם, הבנתי שאני ממש מצטער שהם עוזבים, למרות כל העצבים והאכזבה... אבל נראה לי שזה היה פשוט משהו רגעי...
אח"כ גלעד עשה איתי שיחה, ואמרתי שאני מקווה שתהיה להם צביטה בלב על זה שהם פרשו באמצע, אני עדיין מקווה...
שלושת הימים האחרוני היו ממש כיפיים, אבל אני לא רוצה לקלקל את העצבות שבפוסט הזה...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
