צה"ל צה"ל, כבר באים....

לפני שבועיים הייתי בלשכת גיוס ונקבע לי פרופיל 97 והייתי ממש מאושר

לפני שבוע גיליתי שיש לי קב"א 55 והשתגעתי מרוב אושר

אתמול גיליתי שקיבלתי זימון למבדקי צוות אוויר (שעם הקב"א שלי זה יכול להתפרש רק כקורס טייס) ואני מאושר!

ולמרותשאף אחד לא קורא פה (חוץ מחן לעתים ואורטל לעתים רחוקות...) אני חייב להתלהב בזה!!! (למרות שאני יודע שאני לא אעבור יותר מדי... אבל עצם העניין... קורס טייס!)

10ברים שאני חייב לעשות לפני הגיוס:

1. ללמוד לשחות (ואולי גם לרכב על אופניים)

2. להתגבר על רוב הפחדים שלי (בראשם ללמוד לטפס ולקפוץ מגבהים)

3. לקרוא את "האודיסיאה" כולה ועוד כמה ספרים (התפסן בשדה השיפון, תורת המשחקים, מחכים לגודו ועוד כמה)

4. ללמוד לנגן על כלי נגינה ולהופיע בתור זמר.

5. לעשות רישיון

6. לעשות בגרות עם 7 יחידות באנגלית

7. לשכב עם מישהי.

8. לרסס ציטוטים משירים ובכלל דברים יפים בגרפיטי על קירות שמול כבישים.

9. לטוס לחו"ל (אם לא פולין אז אנגליה עם אבא

10. ללמוד על ההיסטוריה של  גרמניה, ארה"ב, מדינות ערביות/האסלאם ולהרחיב את ידיעותיי בהיסטוריה של המדינה.

לסדר הדברים אין כל חשיבות!

סמינר לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער (לא האמנתי שאני אזכור את כל זה) היה ממש כיף! פם ראשונה שאני נהנה מסמינר בעיקר בגלל הקטע החברתי... הכרתי ממש טוב את ארתור וגיליתי שהוא העתק אוקראיני שלי! ויצא לי להכיר יותר טוב את נורדאו וגיליתי שדלית ממש ילדה חמודה וששבי הוא אחלה בחור, ושכולם אוהביםאותו לא רק כי הוא מתערבב בכולם וכל זה, אלא בעיקר בגלל שהוא ממש יודע מה להגיד ואיך לגרום לך לאהוב אותו...

הייתה גם נועה בטיול, ומשום מה הייתי בטוחשהמילים הראשונות שלי אליה אחרי 5 חודשים יהיו "תביאי לי בבקשה את המלח" או משהו כזה... אבל לא היה לי אומץ אפילו לזה... נראה לי שזה בגלל שבמשך הזמן הזה התחלתי לאזור אומץ לבקש סליחה פנים מול פנים, אבל הקש היה עצם היותנו ביחד בסמינר, מה שעשוי לחייב אותנו לדבר... אבל לא. כשהיא הייתה צריכה להביא לי משהו היא עשתה את זה דרך איריס בד"כ והשיח היחיד שהיה בינינו זה כשזרקתי מילים לאוויר והיא הגיבה להן, ולהיפך גם אני.... בערב תרבות המחוזי ראיתי אותה רוקדת ולא כ"כ מצליחה להבין את התנועות... ומשום מה אז חזרו אליי כל המחשבות מהתקופה שהיינו חברים... איך שהיינו מדברים באיזור שבין חדרה לבית אליעזר... שהיינו נפגשים בתחנת דלק, איך שהיא זו שנישקה אותי ראשונה, ואיך ששנאתי אותה עלזה, על המבוכה העצומה שהיא גרמה לי... במשך 10 דקות בערך ישבתי בצד והסתכלתיעליה... חשבתי על הכל והעיניים שלי נרטבו... כשחשבתי על זה אח"כ אמרתי לעצמי שחבל שהיא לא ראתה אותי ככה...  אחרי הריקודים וכשפינו את החדר היא השאירה את המעיל והכובע שלה שם... התכוונתי להביא לה את זה לחדר אבל אז היא נכנסה ולקחה את זה...

אני חייב לבקש מממנה סליחה... או בדרך האישית והרצינית או סתם לפנות אליה בפומבי ולזרו איזו בדיחה... אני חושב שביקשתי סליחה, ואם לא אז נראה לי שפשוט הייתי עדיין עסוק במשחקי הילדים של "לא רוצה לבקש סליחה"...

נקווה לטוב....